פורום פוריות, פריון, הפריה חוץ גופית, IVF - יש לך שאלה?

הצורך במתן שתן אחרי הסקס קשור לגרוי של השלפוחית וצינור השתן בזמן הסקס. אבל אם את מנסה להרות, מאד רצוי שתתאפקי ותשארי שוכבת כ 15-20 דקות ורק אח"כ תקומי לשירותים.

הביוץ מתרחש 36 שעות לאחר הזרקת האוביטרל. לכן תזמון ההזרעה הוא נכון ולכן גם הרעיון של ההזרעה הנוספת הוא טוב , אם כי המשמעות של הזרעה שניה גדולה יותר כאשר איכות הזרע אינה טובה.

לצערי ההריון לא מתבטא בהפרשות מסוג מסויים. ההפרשות שלך נשמעות לי יותר כמו זהום פטריתי. גשי לרופא שלך.

הסיכויים של אישה בגילך להרות בטיפול IVF הוא להערכתי כ 10% או פחות למחזור טיפול.

דימום בתחילת הריון שכיח מאוד. פעמים רבות הוא נראה לאישה כמחזור רגיל.
אם יש ספק - עדיף לבצע בדיקה להריון.

הסיכוי סביב 15% לחודש אחד.
יש לדעת יותר פרטים לגבי הברור שעברת.
שימוש בשמן עלול להיות בעייתי - עלול לגרום נזק לזרע.
ניתן לשלב הזרעה תוך רחמית עם הטיפול שאת מקבלת.

יש להתמקד בנושא החצוצרות.
הרחבת חצוצרות עלולה לגרום לחסימה, ואף להקטין הסיכוי להריון ב - IVF.
הרחבה יכולה לנבוע מזיהום קודם, וכן על רקע ניתוח קיסרי קודם.
לדעתי, אין טעם בהזרעות לפני שיודעים בדיוק מה קורה עם החצוצרות.
ניתן לשקול לפרוסקופיה כדי לאבחן.

התייעצתי בנושא עם הרופא המטפל והוא טען שאינו רואה מקום להתערבות כירורגית בשלב זה.
במה כרוכה הלפרוסקופיה מבחינה ניתוחית ומבחינת ההחלמה?
האם לא נהוג לערוך בדיקות קודמות לפני ביצועה?

מדובר על הרחבה כרגע שנראתה בצילום רחם ולא על חסימה. היה מעבר תקין של הנוזל והדגמה תקינה של חלל הרחם לפי הממצאים.

הזריקות ניתנות מתחת לעור. המיקום בגוף - לא חשוב. בבטן נוח כי יש גישה פשוטה להזרקה עצמית.

14 יום לאחר ההזרעה.

דימום כזה יכול להיות קשור להשרשה של העובר או להתחלה של הפלה. אין מה לעשות מלבד מאשר לעקוב באולטרסאונד ולראות כיצד יתפתחו העניינים. אני אישית לא אוהבלעשות אולטרסאונד בשלב כל כך מוקדם ( אלא אם יש חשד להריון מחוץ לרחם ). זה הרבה פעמים יותר מלחיץ. אני מקוה שאצלך זה דימום של השרשה

את בשבוע 5 להריון. עניין הבחילות הוא לא מדוייק ושונה מאישה לאישה. ההפרשות נשמעות לי רגילות. באשר לאולטרסאונד. כל רופא בוחר אחרת. אני מעדיף , כאשר אין חשש להריון מחוץ לרחם, לעשות את האולטרסאונד הראשון בשבוע 7

יחסי מין אינם גורמים להפלה. בעצם אין מניעה לקיים אותם לאורך כל ההריון, כמובן בתנאי שמהלך ההריון תקין ובכפוף לתחושות האישה.
האי נוחות שאת מתארת היא רגילה ואין לה משמעות מיוחדת והבחילות הן תלונה שמשתנה מאד בין אישה לאישה.
חשוב שתדעי שמהלך ההריון, אם הוא תקין,אינו תלוי בהתנהגות שלך. חיי את חייך כרגיל וב"ה ההריון יהיה בסדר

לא ניתן על סמך התאור שלך להמר האם יש הריון.
בהחלט יתכן שיש הריון.
סבלנות....

הסיכוי להריון אינו תלוי ברמת FSH בלבד אלא בגורמים רבים מאוד, שהבולט בהם הוא הגיל.
טיפלתי בנשיםבנות 28 עם FSH 70 שהרו.
אין רמה אופטימאלית, כמו שאין רמת גג שמעליה אין סיכוי להריון.
רמת FSH כשלעצה היא חסרת חשיבות, אלא אם מצרפים לבדיקה את רמת האסטרדיול. כדי שהבדיקה תהיה אמינה על האסטרדיול להיות פחות מ - 200 פיקומול לליטר. כל רמה אחרת של אסטרדיול משבשת את משמעות התוצאה של ה - FSH.
רמת ה - FSH אינה קבועה אלא משתנה באופן משמעותי לאורך מחזור הוסת. רק למשל: ממש לפני הביוץ רמת ה - FSH יכולה לעלות ל - 30 אצל נשים פוריות וצעירות....
נשמע מסובך, אני יודע, אך זה המצב, אין תשובות קלות ופשוטות....

הפריה חוץ גופית לא אמורה לשנות את אורח חייך. תוכלי להמשיך ולעשות כל מה שאת עושה היום.
השמנה ומצבי רוח הם תולדה של מצבים נפשיים, לא של השפעה ישירה של הטיפול.
שאיבת הביציות מבוצעת בהרדמה כללית - ללא כאבים.

שלום וסליחה על ההתפרצות. כאשה שעוברת את הטיפולים כבר שנתיים, אני מבקשת לתקן את הרושם שיצרת, כאילו לטיפולים אין השפעה על אורח החיים ואפשר להמשיך לעשות הכל כרגיל. זה לא ממש נכון:
ראשית, מדובר בהרבה ימי היעדרות מהעבודה, או היעדרויות בבקרים, שלא תמיד ניתן לצפות או להיערך אליהם מראש- ולכן- אם המטופלת עובדת במשרה שלא מאפשרת לה גמישות, שאין בה הבנה של המנהלים בנוגע להיעדרויות וחיסורים, שאין לה עצמאות מבחינת שעות וימי עבודה- הטיפולים בהחלט עלולים לפגוע במשרה.
שנית- התרופות המרובות משפיעות על כל מטופלת אחרת- אך לפחות במקרה שלי (וידוע לי בהחלט על נשים רבות אחרות) ההשפעות הפיזיות- לא רק של מצבי רוח ודכאונות נפשיים- בהחלט יכולות לטלטל את אורח החיים- החל מכאבים, מיחושים שונים, חולשה, עייפות, כבדות ושינויים באופי המחזור החודשי, שצריך ללמוד להסתגל אליהם- וכלה בעובדה שצריך להשתעבד לשעות וימי מתן הזריקות והתרופות האחרות (לפעמים 3 פעמים ביום), לנהל נכון את הזמן לפיהם, אם לא מזריקים לבד צריך לתאם עם אחות בקופה- וכו' וכו'.
כל זה מבלי להזכיר את הסטרס האיום, הלחץ והעובדה שכל דבר קטן מטריד ומעלה שאלות (מתי תהיינה תשובות, כמה ביציות נשאבו ואיך הן, כמה עוברים הופרו, איך היו בדיקות הדם, מתי הרופא יתקשר ויחזיר תשובה, מתי נדע שהכל בסדר, מה זה אומר אם כואב לי פתאום, האם זה סימן להפלה או הריון? וכו' וכו'), וכמובן ההשפעות של ההורמונים על מצבי הרוח- תהליכים שלא ממש מאפשרים אורח חיים תקין ונורמלי, קשה מאוד להתרכז בדברים אחרים, להשקיע בעבודה, בבעל או בילדים האחרים (במקרה שיש), קשה להתמודד עם קשיים ומכשולים- סף היאוש מאוד נמוך, סף הרגישות והפגיעות כנ"ל- אני יכולה להעיד על עצמי שאני נפגעת יותר בקלות, נלחצת מכל שטות, "לוקחת קשה" המון דברים שאנשים אומרים- זה לא ממש מצב נורמלי אצלי, וזה מגיע לשיא בד בבד עם הגירוי השחלתי לקראת יום השאיבה.
צריך לזכור גם את המעורבות של הסביבה והמשפחה- לפעמים יש תמיכה, הבנה וקבלה, והרבה פעמים לא רק שאין, אלא זה מגיע אפילו למצב של ביקורת מרומזת או מכוונת, מסתכלים עלייך שונה, בוחנים אותך, מאשימים אותך בבעיות פריון, וכו' וכו' וכו'- זה שונה מאשה לאשה אבל בהחלט קיים- אם לא במעגל המצומצם אז במורחב יותר, אם לא בגלוי אז מאחורי הגב- וזה לא קל- כל אירוע משפחתי מלחיץ, כל מפגש עם אנשים מטלטל והופך לחוויה לא תמיד נעימה.
צריך להיערך לתקופה לא קלה, שאף אחד לא יודע אם היא תימשך חודשיים או שנתיים (או עשר שנים), וצריך לגייס המון, אבל ה-מ-ו-ן כוחות, תעוזות נפש ומשאבים גופניים, נפשיים ומנטליים.
ושכחתי גם את הנטל הכלכלי- גם ההיעדרויות מהעבודה (או במקרה של מי שעדיין לא נמצאת במשרה קבועה- חוסר היכולת למצוא עבודה שלא תגביל את הטיפולים), גם המימון של התרופות ובעיקר (במקרה שלי) התשלום לרופא פרטי- שאת סומכת עליו, מאמינה בו ומרגישה בטוחה איתו- זה אחת הדברים החשובים והקריטיים להצלחה!

אורי שבוע טוב,

לא הייתי מוסיפה אות אחת מיותרת!!!! כאחת שחווה את זה את צודקת
ב-100% .

יישר כח.

הכוחות האדירים שצריך לגייס כל חודש מחדש, כשמקבלים בשורות רעות: גם להתמודד עם הבשורות וסטירות הלחי בכל טיפול מחדש, וגם לקום מהתחתית הזו ולגייס מיד כוחות חדשים לטיפול הבא... וסבלנות מחדש לחכות את תקופת ההמתנה... וכניסה מחדש לנוהל הזריקות והבדיקות.
ואפשר לספר על הכאב השורף הזה בגוף שמרגישים בכל פעם שרואים אשה בהריון או עם תינוק על הידיים, ואיך פתאום כל החברות שלך בהריון או עם ילד ורק לך אין, ואיך פתאום כולם מדברים על זה, ונדמה לך שמדברים רק על זה....
ואפשר לספר על על הרבה מאוד דברים נוספים- רק אל תגידו שהחיים ממשיכים כרגיל עם הטיפולים כי הם לא, ממש ממש לא, גם לא לנשים החזקות והמחושלות שבינינו... ומי שנכנסת לזה צריכה לדעת את זה ולהיערך לזה, בכל המישורים- בבית, במשפחה, בעבודה, בחשבון הבנק, בחיים בכלל.

ושיהיה בהצלחה לכולן, אמן.

ניתן להערך כדי לצמצם הפגיעה בחיי השיגרה: בדיקת דם בבוקר מוקדם, לפני העבודה, בדיקת אולטרסאונד אחה"צ עם סיום העבודה וקבלת הוראות.
זה מצמצם היעדרות ליום השאיבה בלבד.
ביום ההחזרה - אין סיבה שלא לחזור לעבודה.
זריקות יומיות - בשעות הערב, ע"י המטופלת עצמה, אין צורך לצאת מהבית.
עד כאן הצד הטכני.
באשר לצד הנפשי - אני מסכים לחלוטין עם המטופלות. להערכתי ההקלות טכניות עשויות לשפר המצוקה הנפשית.