רגישות יתר להערות מהסביבה

שלום רב,
שמי רותם ואני בת 25. גדלתי עם אלימות פיזית ורגשית בבית.
כל חיי אני זוכרת עצמי בתור "נשמה בוגרת"- אישה בגוף של ילדה. מאוד בוגרת בעקבות הדברים שחוויתי, ועם זאת מאוד ילדותית עם שלבים "נורמליים" שהייתי צריכה לעבור. התמודדתי עם ההורים שלי בכל הקשיים שהם התמודדו איתם למרות שהייתי ילדה בת 6,7 וכן הלאה...

סבלתי כל חיי מחרמות בבית ספר, בתיכון, בצבא, ואפילו כעת בלימודיי הגבוהים.
שאלתי היא כזו, מדוע אני רגישה מאוד להערות מהסביבה? מדוע בחורה בת גילי יכולה לעבור לידי לזרוק הערה כמו: מכוערת, דפוקה וכן הלאה ואקח זאת כאמת מוגמרת?!

אני מיואשת משום שאני בטיפול פסיכולוגי כבר כמעט חצי שנה ובעבר הייתי תקופות ארוכות . בנוסף לכך, התחלתי ללכת לטיפול קבוצתי.
אני פשוט מרגישה מצוקה נורא נורא גדולה ואיני יכולה לומר לעצמי "די למה אתה מתייחסת". זה פשוט קורה. לא משנה כמה קיבלתי במבחן או עם איזה בחור חתיך אני יוצאת. אני נופלת ברגע שאני שומעת שצוחקים עליי.

אני רוצה להפסיק את זה.

סליחה אם זה היה ארוך,
תודה רבה מראש.

רותם