בקשת עצה

שלום דני,

המשאלה לליווי רגשי ומכיל היא כמובן לגיטימית, ומעידה על חיבור עמוק שלך לצרכיך הנפשיים, וכן על הקשר הטוב שנוצר בטיפול, ועל התקווה והאמונה שלך בשינוי.

לא רק שאתה זקוק לתמיכה בין המפגשים, אתה רוצה גם מעין הוכחות קטנות שבאמת אכפת לה ממך, הוכחות שקשה להשיג בתוך הפגישה המשולמת. יציאה מהגבולות תוכיח לכאורה ש"באמת" אכפת לה.

האופן שבו אתה מפרש את חוסר ההיענות שלה לצאת מגבולות הטיפול ולתמוך בך בפועל בין הפגישות, ולו במחוות קטנות, גורם לך להרגיש שהעניין שלה בך הוא מלאכותי ושהיא נחמדה רק בעבור התשלום.

בנקודה זו אני צריכה לאכזב אותך, אך מקווה שגם אוכל לחזק אותך.

האמונה המקובלת בעולם הטיפול הנפשי הוא, שטיפול צריך להתנהל במסגרת ברורה עם גבולות יציבים, כדי שהתהליך יתרחש במלואו. הסיבה היא לא חוסר אכפתיות אנושית אמיתית. הסיבה היא שהגבולות מייצרים מיכל בטוח ויציב, שמבהיר את את הסיטואציה, ומונע מצבים לא רצויים הקשורים בחוסר גבולות.

נכון שישנם מטפלים או מצבים שבהם יש חריגות מהגבול, אך לא כדאי להסיק מהם שמטפלים שמקפידים על הגבול וה"סטינג" פחות אוהבים את מטופליהם או פחות אכפת להם. ממש ממש לא!

אני מאמינה שיש למטפלת שלך מערכת שיקולים מקצועית מדוע להקפיד על שמירת גבולות המצב הטיפולי. למשל (ואלו רק השערות כי אני לא מכירה אותך) יתכן כי היענות לבקשתך תייצר אצלך תלות גדולה במטפלת ותפריע ליצירת קשרים תומכים וחבריים, יתכן כי תלבה בך התאהבות, יתכן כי תעצים את הצורך בקשר בין הפגישות עד שתיפגע, יתכן כי אתה צריך עזרה להשהות צרכים ולהכיל את עצמך, ועוד.

עצתי לך, היא לנסות לפתח אמונה שלמטפלת יש יחס חם ואנושי כלפייך גם אם היא מקפידה לשמור על גבולות מקצועיים, ושהיא מלווה אותך מרחוק, בליבה ומחשבותיה, גם בין הפגישות. נסה להאמין שהתגברות על אכזבתך תעזור לך להיות אדם עצמאי המסוגל להרגיע את עצמו ולדחות סיפוק, עד שהמציאות מאפשרת זאת.

חשוב שתשתף את המטפלת בתחושת האכזבה והפגיעה שלך, וכן באופן שבו אתה מפרש את התנהגותה וגבולותיה. יתכן מאד, כי הכאב הזה מהדהד בתוכך זכרונות כואבים של גבול, נטישה, קור רגשי וכיוב'. אם תצליח להתגבר על התסכול והאכזבה, זו תהייה הזדמנות מצויינת להכיל ולעבד את הנושא, שאולי מתקשר לבעיית החרדה שלך.

בהצלחה,