לבד

שלום רב,

אני בשנות ה30 המאוחרות, רווקה. בשנים האחרונות עברתי איזשהו משבר שכיום "התעוררתי" ממנו ומצאתי עצמי לגמרי לבד (המשבר הצריך אותו לעבור שינויים ונותקו הקשרים הקודמים ואינם ניתנים כיום לשקמם), בלי חברים או זוגיות.

אני יודעת שאין תרופות קסם אבל המצב הזה מותיר אותי לפעמים בתחושות מצוקות ממש- הלבד הזה, מפחיד ומאיים.

יש גם הלחץ של מה יהיה עכשיו שהשעון הביולוגי מתקתק ואין אף אחד. יש שאלות מהסביבה איך זה שלא חטפו אותי וזה לא מקל עלי, כי האפשרות האחרת שנותרה בעיניי הסביבה, זה שכנראה משהו לא בסדר איתי.

אין לי שאלה ספציפית מלבד לעלות קושי זה ולדעת איך "לאכול" את זה עכשיו.

אני לא מאלו שירשמו לחוגים לשם הכרויות ויחד עם זאת, קשה למצוא חברה חדשה בגילי.

כמובן, יש גם צער על אובדן השנים ואי התקדמותי המקצועית והלימודית אשר מכביד ומטריד.

מאחר וגם לא יצאתי לדייט מזה שנים יש גם חשש בכיוון הזה, שלהתחיל מהתחלה.

קשה לי לעכל את זה ולדעת שיכולתי להיות במקום אחר היום אילולא המשבר (שהיה ניתן למנוע אותו!).

תודה