זקוק לעצה -חוסר יכולת מיקוד בזוגיות

אנשים שמכירים אותי בכלל לא יודעים על הבעיה הזאת.
הם חושבים שאין לי חברה כי אני חסר ביטחון עם בנות, וחלק גם חושד שאני הומו. (אני בוודאות לא הומו, אני מאד מאד נמשך לבחורות)

חוץ מזה אין לי בעיה חברתית עם בנים או ידידות רגילות. אני סתם סטודנט רגיל נחמד וסולידי..... כל התהליכים האלה מתרחשים אצלי במחשבה, ועד לאחרונה לא הייתי מודע אליהם (עד שסיפרתי על זה לידידה שלי והיא שיקפה לי שזה פסיכי) .

תודה שוב

אני מנסה לעבוד על שיטות שהמצאתי כדי למקד את ההתאהבויות האלה.
הבנתי שהתאהבות לא יכולה להתקיים בהיכרות קצרה, אז אני מנסה לקצר תהליכים עם עצמי.

לפני שאני מחליט להציע למישהי דייט, אני יושב -5-3 ימים וחושב רק עליה (זה קשה מאד), ובודק אם אני מצליח להתרכז בה. אני מנסה לחשוב עליה בזמן שאני עושה עם עצמי, לראות אם היא עולה אצלי באסוציאציות. בדרך כלל הניסוי נכשל.
אבל אם הוא מצליח אני מתחיל לאבד עניין בבחורה די מהר אחרי שישבתי איתה על כוס קפה אחת, כי יש כבר מישהי חדשה שנראית נורא מושכת ומעניינת....

זהו.

שלום מיקי,

אתה מתאר בלבול רב, וחוויה שמתרחשת בעיקר בפנטזיה ולא במציאות. בפנטזיה אתה כבר מדמיין חתונה וילדים, וזה עוד לפני שהחלפת מילה אחת עם הבחורה. נראה כי הפנטזיה והמעבר מבחורה לבחורה משרתים משהו עבורך. אולי הם 'עוזרים' לזה ששום דבר ממשי לא יקרה במציאות.
אתה צריך לבחון עם עצמך, ואולי במסגרת טיפולית שתעזור לך שכן נראה כי אתה סובל מאוד, את הקושי לחיות במציאות. שבה דברים מתפתחים לאט, שבה צריך להכיר את האחר, וכן הלאה. אולי קיימת בך חרדה מדחייה או פחד מאינטימיות, אשר לא מאפשרים לך להכנס למערכת יחסים ממשית, ובמקום להתעמת עם רגשות אלו, אתה פשוט עובר מבחורה לבחורה, בצורה שלא תאפשר לשום דבר לקרות. לא יידחו אותך, לא תתפתח אינטימיות וכדומה.

אני מציע לך לפנות לטיפול על מנת שתוכל לברר את שורשי ההתנהגות הזו שלך, ולנסות להבין מה מקשה עליך לחיות באופן ממשי יותר את חייך.

בהצלחה

אתה אומר דברי טעם, ואני אחשוב על מה שכתבת.

אבל, בכל פעם שאני (או כמעט כל אחד אחר) כותב הודעה בפורום של פסיכולוגיה, אוטומטית אתם ממליצים לפנות לטיפול.

בדר"כ, זה מרגיש כאילו אתם מנסים לפרנס את הקולגות מהגילדה, ומוריד מערך התשובות.

ובכלל, אתה לא באמת מכיר אותי, ואפילו כפסיכולוג, אתה צריך לשבת עם אדם לפחות 3 מפגשים כדי להעריך האם הוא סובל ועד כמה.
איך אתה קובע על סמך הודעה אחת באינטרנט ש"אני זקוק לטיפול" "עובר סבל רב" וכו'. לא ברור לגמרי...
אולי אני בסך הכל מאושר בחיים ולא זקוק לטיפול?

שאתה מגיע עם בעיה קטנה, מספר למוסכניק שהמנוע קצת מגרגר או מזייף, והמוסכניק, עיניו נדלקות , והוא אומר : "הלך כל המנוע, צריך לזרוק הכל ולהחליף בחדש, וגם הרצועת טיימינג מקולקלת..." ובסך הכל אתה באתר עם אוטו שנוסע... ממש כמו במערכון הזה של החמישיה הקאמרית שמפרקים בו לקרן מור את האוטו לגורמים.

שלום לך,

קצת עצוב לי שאתה מקבל בכזו חשדנות ניסיון לעזור לך. מעלה אצלי תהיות לגבי האם זה נכון בכלל לנסות ולהציע עזרה, בצורה כזו.
יש לזכור כי זהו פורום פסיכולוגיה והאנשים שפונים לכאן אכן סובלים. נדמה לי שבחברה שלנו יש נטייה לרדד את הסבל הפסיכולוגי לאמרות כמו 'הכל בראש', ולצפות שהאדם יפתור את המצוקה שלו לבד. האם היינו אומרים אותו הדבר לגבי בעיות 'רפואיות'? והאם היינו מצפים מרופאים שיפתרו את הבעיות של הפונים בלי לראות את המטופל? האם גם אז נתפלא שהם מעדיפים במקרים רבים להפנות לטיפול אחראי? שבו יוכלו לראות אותם ולתת להם מענה הולם. מה גם שבפסיכולוגיה יש הרבה פחות מרשמים, לטוב ולרע.

לעצם העניין, אתה מעלה קושי ביצירת קשר זוגי שהולך איתך הרבה שנים. הקושי עצמו אינו שגרתי ודי אקוטי, לפי התיאור שלך. כתבת שבנסיעה אחת באוטובוס התאהבת, ירד לך, ועברת להתאהבות הבאה שלוש או ארבע פעמים. מה שלרוב האנשים יכול לקחת חודשים או שנים, ולאנשים סוערים יותר שבועות לקח לך כמה שעות ספורות. תיארת דפוס חוזר של מחשבות בעלות אופי אובססיבי. לאור הכרוניות והעוצמה שאתה מתאר, שיקול דעתי המקצועי הוא כי יהיה נכון מצידך לפנות לטיפול.
יכול להיות שגם החשדנות שאתה מעלה, קשורה לקושי הבינאישי שאתה מתאר, ולקושי לתת אמון ולהיות במערכת יחסים אינטימית. על כן אתה מחליף את הנשים שאליהן אתה מפנה את מאוויך עוד לפני שיש אפשרות ממשית שיתהווה קשר. כך אתה נשאר מוגן מאכזבה ומפגיעה.
ברור למדי שאלו הן השערות, הנובעות מהתיאור שנתת, אך אין בכך כדי לבסס יותר מהשערות שיכולות לשמש כיווני חקירה ותו לא. את העבודה עצמה אתה צריך לעשות בדרך שתבחר. עם עצמך, עם קרוב משפחה, חבר/ה או מכר/ה, או כפי שהצעתי במסגרת של טיפול מקצועי.
אתה יכול לפנות למרפאה ציבורית או למרפאה בבית חולים שם הטיפול לא כרוך בתשלום.

בהצלחה

התגובה של הפסיכולוג פה, אומרת בעצם דבר והיפוכו.
מצד אחד הוא מפנה לטיפול כי הוא "לא רוצה לאבחן ולפטל דרך האינטרנט" שזה נכון ולגיטימי והגון.
מאידך, הטרמינולוגיה של ההודעה שלו רווייה באבחנות: "חשדנות", "אובססיה" "כרונית". ולבסוף - אליבי בגרוש לאינטרס האישי "יש גם מרפאות ציבוריות". וואלה, לא ידעתי. אבל ניחא.
אני דווקא לא קראתי שם "חשדנות" אלא הבנה בריאה ובהחלט סבירה של הנאמר.


כמעט בכל פורום פסיכולוגי יפרסמו את מספרי הטלפון וקוח של המטפלים. זאת דרך לעקוף את המגבלה האתית האוסרת על פסיכולוג לשווק את עצמו ישירות למטופל.

אני יודע שההודעה הזאת עשוי ה לעצבן ולהימחק. אבל את האמת יש לומר גם אם היא לא נעימה לאוזן.

זה צורם גם לי. מצד שני, עד כמה מעמיקה יכולה להיות תשובה בפורום באינטרנט?

נראה לי שמלבד המגבלות הברורות (הם לא באמת מכירים אותך), רוב מנהלי הפורומים יענו כך כי בסופו של דבר הם רוצים שתפנה אליהם ותהיה מטופל שלהם. זה קצת עצוב שזה כל כך בולט לעין.

מה הוא עוד יכול לעשות בשביל לעזור מלבד ההמלצות האלו? הוא לא יכול לעשות לו טיפול דרך האינטרנט או להתחיל לברר איתו לעומק מה מקור הבעיה ולפתור אותה ככה סתם, אם הוא רוצה לטפל בבעיה שהוא העלה וזה מפריע לו זה דורש טיפול יותר עמוק ואם נראה לפסיכולוג שהוא צריך לנסות ללכת לטיפול ושזה עשוי לעזור לו אני לא מבינה מה הבעיה? ואפילו הציע ללכת לטיפול שלא כרוך בתשלום ולא קשור אליו בכלל. מי שפונה לפה צריך קצת לתת אמון בפסיכולוג שמנהל את הפורום ועונה פה על השאלות באמת כל הכבוד לו, הוא עושה את זה בהתנדבות ורק ברצון לעזור.

אם הוא לא יכול לעשות כלום מלבד להפנות לטיפול, אז שלא יפתח פורום, אלא שיממן פרסומת מכספו בעיתון.

אם כבר נפתח פורום, הציפיה היא שינתן מענה מעבר לרמה השיווקית של "אתה סובל ממצוקה, אנא פנה לטיפול בהקדם" (רמז, הטלפון שלי מפורסם למעלה)

ושוב, נכון שהוא כתב שאפשר לפנות לטיפול ציבורי, אבל זוהי לא ברירת המחדל של הודעות מסוג זה, אלא רק כשהתגובה של כותב ההודעה הראשונה "דחקה" אותו אל הקיר...

שלום נתי, מיקי אלה, יעל וכל השאר

אין לי שום כוונה למחוק את ההודעות שלכם, אין לי שום בעיה עם מה שאתם כותבים, להיפך, אני מקשיב, לוקח ללב, לומד, ומנסה לשפר. עם זאת, לכל דו-שיח יש גם צד שני.
אני בהחלט מקבל את ההערה שלכם, ואם אתם מרגישים שמפנים אתכם מהר מדי לטיפול, יש בכך חשיבות גדולה. אני אקח זאת לתשומת לבי בעתיד, ואשתדל להציע פתרונות נוספים באם קיימים כאלו.
לגבי טענת הדבר והיפוכו - זה בא משני הצדדים. לרצות ייעוץ פסיכולוגי, מחד, ומאידך להתרעם כל אימת שמקבלים הפניה לייעוץ או איזושהי התבוננות פסיכולוגית, לא מותיר הרבה אפשרויות. אבל זה לא אומר בעיניי שמישהו טועה ומישהו צודק.
זה פרדוקס שאנחנו מנסים להתמודד איתו, כולנו יחד, כל אחד מהצד שלו, בצורה הטובה ביותר שאנחנו יכולים. לעיתים זה צולח יותר, לעיתים פחות. כשזה מצליח הדיאלוג נשמר למרות הפרדוקס, כשזה לא מצליח הפרדוקס משתלט והופך לסתירה לא נעימה. אני מצר על כך שזה מה שקרה במקרה הזה, ולוקח על כך אחריות, ומקווה שנוכל בכל זאת, במאמץ משותף, להפוך זאת לדיאלוג פורה ולא כזה של האשמות.
אין ספק שחשתי תוקפנות מחלק מהתגובות כאן, אבל אם הגבתי בתוקפנות, וכנראה שעשיתי כך, זו הייתה טעות מצידי, ללא קשר לתוכן עצמו. את אותו הדבר ניתן להגיד בצורות שונות.
הנקודה האחרונה, והמאוד חשובה לי, היא בדבר האשמה על האינטרסנטיות. האשמה זו פוגעת והיא תוקפנית במיוחד. יכול להיות שטעיתי בשיקול הדעת לעיתים, אבל לא מתוך אינטרס ואין זה פייר להאשים בכך. קיים קושי ממשי במדיום הנוכחי, ועם זאת, לא הייתי רוצה לוותר עליו עבור כל אלו שכן נהנים ממנו וכן מוצאים בו מענה למצוקה קשה. אך המוגבלות של הפורום, לצד האחריות שקיימת בניהולו, הם שיקולים שיש לקחת בחשבון. ההפנייה לטיפול, היא מתוך הרצון לתת את המענה הטוב ביותר. אני עדיין סבור שבמקרה הנוכחי זו הייתה תגובה נכונה.
לסיכום, כפי שכתבתי בהתחלה, אני מקבל את ההערה, אשים לב יותר בעתיד, ואני שמח להקשיב וללמוד מהפונים. לצד זאת, אני מבקש לא להאשים ולהכפיש ושנמשיך לכבד אחד את השני, ולהשתדל לא לפגוע אחד בשני על ידי ייחוס של אינטרסנטיות.
אני מקווה שתמשיכו ליהנות ממענה בפורום הזה או בפורומים אחרים.

שבוע טוב לכולם

יפה שאתה מקשיב ולא מתעצבן ומוחק, זה לא טריוויאלי ובפורומים רבים המנהל, פסיכולוג או פסיכיאטר היה מוחק אוטומטית.

הטענה על 'אינטרסנטיות' וכו', לא היתה מופנית אישית כלפיך אלא יותר כלפי התופעה של הפורומים ליעוץ באינטרנט (יש עשרות אם לא מאות כאלו), שרובם הגדול נוטה להיות עם אוריינטציה של קידום ה"מוצר"\"שירות" הפסיכולוגי.

בעיני זה חבל, כי קטגורית, זה מפחית מערך התשובות. ומי שירצה להגיע לפסיכולוג ספציפי - תאמין לי שימצא את דרכו אליו דרך 144.

והערת אגב, בפסיכולוגיה אני לא מומחה גדול אבל בכלכלה ושיווק אני מבין קצת יותר, ותדע לך שהערך של שם טוב שעובר מפה לאוזן (כשמדובר בעוסק מורשה), שווה הרבה יותר מחשיפה עקיפה באינטרנט.

שבוע טוב
וסליחה אם נפגעת אישית מעבר לעקיצה קטנה