עת לעשות ועת לדבר

שלום,

שאלה קצת על הגבול הפילוסופי אולי...

כשיש קשיים בחיים - חלקם נסיבתיים שיכולים להפתר אם עושים שינוי. למשל: אם אדם עובד בעבודה עם לחץ אינטנסיבי והוא רואה שהוא כבר לא עומד או רוצה בלחץ הזה, אז אפשר
או לעבוד בטיפול על חיזוק נקודות הלחץ או שפשוט אפשר להחליף עבודה/ מקצוע.

כך גם בהקבלה לתחומים נוספים בחיים.

היכן עובד הגבול בידיעה מתי לעשות שינוי חיצוני בחיים שייקל ומתי להשאיר הכל לידי המטפל? את קבלת ההחלטות בשינוי? את איבוד העצמאות והעברת האחריות הגורלית לידי טיפול?

יש הרבה דוגמאות שאני יכולה לתת...אך מאחר ואני הפסקתי לקבל החלטות ומשאירה הכל לטיפול- נראה לי שזה עלול ליצור תקיעות בפני עצמה לעוד זמן רב עד שאקבל שם החלטה אם בכלל.



היכן הגבול לדעת מתי לעשות את השינוי המיוחל שיכול לחסוך בהרבה מאוד שעות טיפול עתדיות לאור שהשינוי יעשה רק טוב, ומתי לוותר ולחכות שהטיפול יכריע? אני מוצאת שהטיפול מונע ממני לעשות.

תודה!