מה עושים עם כל הכעס הזה???????

שלום!
רציתי אם אפשר להתייעץ..
אני בת 28 ..צברתי המון כעסים לגבי אנשים קרובים ויקרים לי מדרגה ראשונה בעיקר מתוקף החיים המשותפים איתם לאורך השנים..כל חיי היית ה"ילדה הטובה",הייתי מקשיבה להם ולצערי לא רק שמעתי את ייעוצם אלא אף בחרתי בהם כלומר אם התלבטתי בכל מיני צמתים כגון כיוון לימודים או זוגיות שהיו לי התלבטות באותה תק' לגבי אחד מהם ניגשתי אליהם כי לי כנראה קשה להחליט לבד..והם באמת ייעצו לי מתוך דיעה שלהם וכל אדם נורמטיבי יקשיב אבל יכול להיות שיפעל בניגוד להם ובהתאם להחלטותיו.זו,שאני פחדתי תמיד להחליט לבד כי כאמור מאז ילדותי החליטו עבורי ואיכשהו בהתבגרותי לא עשיתי נפרדות.כך קרה שעד לא מזמן הם מייעצים לי כשאני שואלת ואני עדיין מקבלת זאת כהחלטה..בתק' האחרונה הייתי בטיפול ולמדתי לנסות להתחיל לקחת אחריות ולהחליט לבד.כמובן שיש קשיים ואחרי כל החיים שעושים עבורי החלטות יש המון "נפילות" שאני עדיין מבקשת את ייעוצם .העניין הגדול הקשה לי הוא שצברתי בדרך המון כעסים זו מעין תחושה שלי עם עצמי שכאילו הם ניצלו את מצבי הרגיש והפגיע,לא סמכו עליי אולי,כמובן שזה בהרגשה שלי אבל אני חושבת איך בגלל העיצה הדפוקה שלה לא נשארתי איתו?הרי הייתי מאוד מבולבלת אז ופחדתי ללכת עם הרגש אז ניגשתי בדיוק לאדם שידעתי שיחזק וכאילו ייצן לי אישור לאדם הפחדן שבי,הרי זה שהיא היתה נפרדת ממנו זה שונה מאוד מהאופי שלי וממה שהיא חוותה בחיים זה שונה ממה שאני !!!!!!!אז איך איך הקשבתי לה ולא לעצמי???אז אני כועסת עליה ואז על עצמי שנתתי לאחרים לנהל את חיי כי זה לא רק היא אלא גם הוריי שהחליטו עבורי ולא סמכו עליי מספיק וכל הריבים שלהם שגרמו לי להיות באמצע שאין להם מושג כמה נזק רגשי זה גרם לי למשל בזוגיות והם חושבים שאני סתם חסרת ביטחון!זה מרגיז שאין לי אומץ ואולי זה לא נכון בגיל מאוחר להטיח האשמות כי מה ייצא לי מזה?אבל מצד שני כל כך הרבה כעסים שאני לא יודעת איך להסתכל על כל היקירים שמצד שני יש פרדוקס כי אני לא יכולה להביט עליהם או בעיניהם מרוב כעס:( הייתי בטיפול זה לא הכי נפתר עבדתי על דברים אחרים וספציפית לזה היא לא תרמה לי (אמרה שארשום את כעסיי ביומן...לי זה לא מספיק ניסיתי ומנסה להבין איך להוציא ממני את זה אבל בטוב באמת בטוב....ולא בדקך של לחזור לטיפול לפחות לא םסיכולוגי כרגע..עיצה למישהו ?
תודה...................