עזרה..

רציתי לשאול, אם בני נוער יכולים לפנות לפורום, כי שמתי לב שאין כל כך מענה לפניות של מתבגרים. אולי אני סתם טועה. בכל מקרה אשמח לתגובה.

שלום לך,

את כואבת מאוד, וברור כי ההתמודדות הזו מרוקנת מכוחות, ומכלה את האנרגיות שלך וכך מקשה על תפקוד יומיומי, והמשך פעילות חברתית רגילה.
לא ברור ממה שכתבת, האם היה 'טריגר' כלשהו? האם את יכולה למקם מתי התחלת להרגיש יותר רע? האם נפגעת בצורה כלשהי? האם קשיים שהיו החריפו ואת מרגישה שאין לך יותר כוחות להתמודד?
ברור שבמצב הזה, את מרגישה שאת רק מדרדרת, שקשרים מתנתקים, שאת מסתגרת, וכך העצב הופך קשה יותר ויותר. את מתארת גם קושי תפקודי שמתבטא בכך שהכל נראה לך כמשימה ואתגר קשים. יכול להיות שקיימת חרדה מהאופן בו תתפקדי, בו יתייחסו אלייך, מה יחשבו עלייך וכדומה, חרדה כזו מקשה לעיתים קרובות את התפקוד עוד יותר.
חשוב שתתמידי בטיפול, ותעלי את הקשיים האלו בטיפול. נסי להיות ממוקדת, לבחון מתי התחילו תחושות כאלו, כל דבר שנראה לך קשור לעצב ולתחושת הריקון. את יכולה גם להעלות את התחושה שאת זקוקה לתשובות ולא מקבלת אותן. טיפול נפשי אינו יכול לתת פתרונות קסם, ועבודה נפשית לוקחת זמן, עם זאת, אפשר בהחלט להיות איתך בכאב ובצורך. חשוב שתרגישי בטיפול שנרקמים יחסי אמון המעניקים לך בהדרגה בטחון, ומאפשרים לך כנות ופתיחות.

בהצלחה

היי,
אני לא יודעת מה קרה. לא היה טריגר מסויים. זה מה שהכי מציק לי. יש כל מיני סיבות אבל הן כביכול קטנות והציקו לי תמיד, אבל אין לי מושג מה גרם למשבר הזה. אמרו לי בטיפול שזה כנראה אפיזודה דיכאונית, אני לא בדיוק מבינה מה זה אומר, אני יודעת מה בבעצם דיכאון אומר אבל זה לא עוזר לי לדעת את זה כי אין לי מושג מה לעשות עם זה. כרגע אני די במצב של "לשבור את הכלים" נמאס לי מהכול והדבר היחידי שאני באמת רוצה לעשות זה לשבת ולבכות. אני לא יודעת איך להמשיך מכאן. נמאס לי מהמצב הזה ושום דבר לא גורם לי להרגיש יותר טוב, כבר שלושה חודשים שזה רק הולך ומדרדר.

שכחתי להוסיף שההורים שלי מעבירים אותי מטפלת עכשיו. הם רוצים מישהו שיהיה בהסדר של הקופת חולים, זה הכניס אותי לבלבול מאוד גדול, כי אני בכלל לא בטוחה שאני צריכה טיפול עד לא מזמן זה היה נראה לי מאוד נורמלי לחיות ככה, עם העצב הזה. אני נורא פוחדת מהמצב הזה בייחוד מהמעבר למטפלת אחרת כי אני פוחדת שהיא לא תבין את הקושי הגדול שאני חווה. אני נורא מבולבלת.
הפנו אותי לטיפול מבית ספר, אבל אני פוחדת שמטפלת אחרת לא תבין מה קורה ותגיד שאני לא צריכה טיפול, מה שאני בעצמי לא בטוחה. בקיצור אני מאוד מאוד מבולבלת.