עזרה, בבקשה

שלום לך אנונימית,

אנחנו חיים באיזור שטוף דם ואלימות. הרגשות שאת חשה טבעיים ומובנים. רבים מאיתנו משתמשים בהגנות של הדחקה, הכחשה, ניתוק והסחת דעת כדי לא להרגיש את הכאב, הזעם והפחד, אבל אני לא בטוחה שזו דרך ההתמודדות העדיפה.

אני שומעת את הדחף שלך לבצע מעשה, מעשה נקם בסדר גודל של הפיגועים אותם מנית, ושאינך חוששת לעצמך ולהשלכות המעשה. אני לא חושבת שפעולות נקם הדדיות הן התשובה לקונפליקט, אלא למרבה הצער מחריפות אותו, ובודאי יש לך ולמשפחתך הרבה מה להפסיד מנקיטת פעולה כזו.

בתקופה זו של התעוררות חברתית ומעורבות של צעירים בנעשה בארץ, נסי לחשוב איך תוכלי לתרגם את רגשותייך ודעותייך לעשייה בעלת משמעות, שתחולל שינוי במצב בכיוון הרצוי לדעתך. את יכולה להצטרף לתנועת נוער פוליטית, לפרסם את דעותייך בעיתונות ובאינטרנט, לכתוב לחברי כנסת, להציע הצעות חוק לשינוי מצב הענישה, להשתתף בהפגנות, להזדהות עם תושבי ההתנחלויות באמצעות ביקורים וכד', לשוחח ולהתווכח עם חברייך ובני משפחתך. בעיניי, חשוב שתלמדי את נושא הסכסוך לעומק, כדי שדעותייך יהיו מושכלות ומבוססות, לצד הרגש העז המנחה אותך.

נתבי את הלהט הבוער בעצמותייך לעשייה מתאימה בחברה דמוקרטית. אני בטוחה שאם כל בני הנוער ירגישו אכפתיות ורגשות חזקים כלפי הנעשה בארץ, ויתרגמו את זה לעשייה על פי החוק והנורמות הדמוקרטיות, אולי לא יהיה קל, אבל נגיע למקום טוב יותר.


אנא אל תכבי את האש הבוערת בתוכך, אלא נסי לתעל אותה לכיווני השפעה שיתרמו למדינה וחלילה לא יפגעו בך.

כל טוב,