צער הורים

שלום אלי,

אבי מבינה לליבך ולמצוקתך. אין דבר קורע לב מלראות את ילדך סובל ולא משתלב בחיים, ולהרגיש אוזלת יד ביכולת לעזור לו. אתה מרגיש שביתך הולכת ונשמטת מידייך, ואיכות החיים נחרבת על ידי ריבים, קונפליקטים ודאגות בלתי פוסקות.

אני מבינה שביתך סובלת מהפרעה פוסט-טראומטית בעקבות אונס. מדובר במצוקה קשה, שמובילה לפגיעה רב מימדית בתפקוד. למרות שטיפולים בעבר לא צלחו, אל תרימו ידיים. הבת חייבת לקבל טיפול שיחזיק אותה מעל המים ויעזור לה להמשיך הלאה. נסו לפנות למרכז לנפגעות תקיפה מינית, שם יש מטפלות שהתמחו בתחום. באזור המרכז יש מרכזים ייעודיים לטיפול בטראומה (למשל, ברמת חן) ולטיפול בטראומה מינית (למשל, באיכילוב). אני מאמינה שגם באזורים אחרים בארץ יש מרכזי טראומה, העזרו בהם.

אתם כהורים זקוקים לליווי והדרכה. נדרש כאן יחס הורי שמשלב המון אמפתיה ותמיכה נפשית, לצד שימת גבולות בריאים ותקיפים. איש מקצוע שיכיר אתכם מקרב יוכל לצייד אותכם בכלים המתאימים לסגנונכם ואמונתכם. גם טיפול משפחתי (משותף לכם ולבת) יוכל לתמוך.

נסו לראות גם את מה שיפה וחיובי בבת, ולחזק אותה על כל ביטוי של כוחות, קטן ומובן מאליו ככל שיהיה. הבת נלחמת על חייה וכל חיזוק יהיה לטובה.

בהצלחה,

רוני
תודה על התגובה. למרות ניסיונות השיכנוע בתי אינה מעוניינת בטיפול. האם ניתן לעשות משהו?
אלי

אוף.. כמה קשה..

אני יכולה להבין אותה. מאד מפחיד להיכנס לטיפול, במיוחד אם יש ברקע טראומה שנורא קשה לפתוח ולגעת בה. אם היא התאכזבה מטיפולים קודמים, עוד יותר קשה לגייס מוטיבציה ואמון.

אולי היא צריכה הפוגה מטיפולים, ובהמשך תחזור לה ההכרה והרצון בטיפול. בשיח על טיפול חשוב להדגיש את ההיבט של רצון בטובתה ובצמיחתה, ופחות את ההיבט שיש לה קשיים או בעיות שמחייבים "תיקון". היא לא אוהבת, בצדק, להרגיש "מקולקלת". יחד עם זאת, חשוב שהיא תדע שלאיש מכם לא קל, ושכמשפחה יש לכם אתגר רציני יחד.

אפשרות ביניים טובה היא להתחיל כזוג הורים בטיפול אצל מטפלת משפחתית, ולהזמין אותה פנימה בהתחלה או בהמשך. יכול להיות שהיא תחווה טיפול משפחתי כיותר מכיל ופחות חודרני מטיפול אישי. המטפלת המשפחתית תיתן לכם ידע וכלים להתמודד כמשפחה עם המצב.

בהצלחה,