בעיה

שלום לך,

הבעייה שלך מוכרת ונפוצה, ורווחת במיוחד אצל נערות. הצורך בפציעה עצמית קשור בד"כ בצורך להמיר את הכאב הנפשי בכאב פיזי. אצל כל אחת זה מסיבה קצת אחרת, למשל, הכאב הפיזי הוא משהו שנראה לעין, קורא לעזרה וניתן לטפל בו במהירות ובאמצעים טכניים, בניגוד לכאב נפשי. הכאב הפיזי הוא כאילו "יותר לגיטימי" מאשר הכאב הנפשי. הכאב הפיזי נותן תחושה של חיות, חדות וערנות וכך מעורר מתחושות של דכאון, ריקנות או קהות. הכאב הפיזי הוא עוצמתי ומרגש, ובהקשר בין-אישי (מזוכיזם) נותן הרגשה של קשר עם המון עוצמה. הכאב הפיזי פורק המון אנרגיה ומתח שהצטברו בפנים, ובכך יוצר הקלה והרגעה. הפציעה העצמית מספקת חוויה של הענשה עצמית, במקרה של ריבוי רגשי אשמה ("אני ילדה רעה").

בקיצור, הרבה סיבות המסבירות משיכה לכאב וקושי לשלוט בפציעה עצמית.

אבל יש לזה כמובן מחירים:

הפציעה העצמית "ממכרת" וכמו כל התמכרות, העוצמה שלה הולכת וגדלה כדי להשיג את אותה תוצאה. כך יוצא שהפציעות עלולות להחמיר עד כדי צלקות לא הפיכות וסכנת חיים ממשית (גם אם אין כוונה למות). ביחסים מזוכיסטיים, אותו דבר, עלולה להיות החרפה עד כדי סכנה לפגיעה ולניצול.

המחיר השני הוא, שיעילות ה"פטנט" של כאב פיזי מונעת התפתחות של יכולות נפשיות להרגעה עצמית. הנפש "מתנוונת" ופונה לערוץ של פציעה עצמית, במקום ללמוד להכיל רגשות קשים, לנהל "דיבור" פנימי חיובי, לפנות לעזרה ותמיכה וכך הלאה.

ניהול מערכת יחסים מזוכיסטית עלול לפגוע ביכולת להנות מקשר מלא שלא מבוסס על כאב ופגיעה.

מכיון שאת מאד צעירה, נסי לטפל בעצמך לפני שהבעייה מחריפה. פני למבוגר שאת סומכת עליו, כמו אחד ההורים, מורה או יועצת, ובקשי את עזרתם. רצוי מאד לפנות לעזרה מקצועים שתחזיר אותך למסלול טוב בשבילך.

בהצלחה!