כיצד מתגברים על הטראומה?

יש לך תינוקת קטנה בבית. יש לך סיבה למהר להביא עוד ילד לאוויר העולם כבר עכשיו, כשאת מרגישה שאת עדיין חווה בכזו עוצמה את הלידה והשינוי העצום שחל בחייך?
מה הלחץ?
זה נכון שלא תמיד "הזמן עושה את שלו" ונשמע שעברת חוויה שדורשת עיבוד רציני, כי הכאב נשאר חרוט בגופך ובנשמתך, אבל להביא עוד ילד? זה הרי לא מה שיפתור את הבעיה.
אני מציעה שתקחי את הזמן, אלא אם כן יש לך סיבה להזדרז (גיל, בעיות פוריות).
גידול ילדים, כמו שכבר גילית, הוא לא דבר פשוט וקל. זה פרויקט שדורש המון פניות והמון השקעה של רגשות, אנרגיות, זמן, כוחות ומה לא...
אני מבינה שאת מרגישה די בודדה עם החוויה ואין לך ממש עם מי לחלוק אותה ולעבד אותה. נראה לי שכדאי למצוא מישהו או מישהי שתוכלי לדבר אתו או אתה בפרטיות על מה שעברת ואת עדיין עוברת.
בואי נחשוב קצת ונראה אם יהיה לנו איזה רעיון.
וקחי את הזמן!!!

היי,
הסיבה שאני מרגישה לחץ נובעת מכמה גורמים:

1.אני דתיה ובסביבתי יש לחץ בנושא הילודה,מה לעשות?!- זה משפיע אם רוצים ואם לא..

2.כתבתי שלזמן אין פה משמעות והוא לא עושה את שלו בהרגשת עוצמת הכאב והפחד של הלידה -לכן נראה לי שאין טעם לחכות כי עם הזמן אני רק אשקע יותר עמוק בפחדים ולכן אולי עדיף לקפוץ עכשיו למים (כמו בעניין חתונה שכאשר רווקים מתמהמהים מהפחד מהמחויבות ומהלא נודע הם בסוף מתקבעים ונשארים לבד כי התרגלו למצב וכבר קשה להשתנות ולכן הזמן פה לרעתם.)-מה דעתך על זה?

3.יש לי פחד שהילדה תהיה מפונקת או תרגיש בודדה כי הרי טיבעי שמתישהוא נביא עוד ילד אז אני חושבת לעצמי מה הטעם לחכות.
אני אמנם בת 24 וככל שעולה הגיל שמעתי שהמערכת נשחקות ויש יותר סיכונים לכן עדיף ללדת בגיל יותר צעיר.
יש בי גם אמונה שמתי שזה צריך לקרות זה יקרה כי אני רואה כ"כ הרבה זוגות שמנסים להרות ולא הולך להם באופן הטיבעי כך שצריך להודות ולא ללכת נגד הטבע ובאופן אישי-עברתי הפלה בתחילת הנישואין וחשתי שזה בא כעונש על כך שמנעתי הריון כשנה..

למרות כל השיקולים שכתבתי כאן-רק כדי שתביני מאין נובע הלחץ להרות (ואגב אין בעיה של פוריות,ב"ה.)אני עדיין מרגישה פחד עצום כי הלידה היתה קשה מנשוא ולכן אני מצויה בתוך קונפליקט - בעיה כי לצד כל הקטע הריגשי המאוד לא קל יש שיקולים רציונלים כפי שציינתי-והאמת גם קצת חשק לתינוק חדש. אני מקווה שאני לא נשמעת מתוסבכת מידי...
פשוט יש לי רגשות מאוד מעורבים בנושא כפי שאת שמה לב..
אשמח לשמוע דעתך,
בברכה,
נילי.

באמת הבהרת את מקורות הלחץ להרות שוב.
בניגוד למה שאמרת, אני חולקת על-כך שהריון נוסף כעת יעזור לך להתגבר על הלידה הקשה שהיתה לך. הייתי שמחה לשמוע ממך קצת יותר פרטים על הלידה, אם זה בסדר מבחינתך.
אני יודעת שבחברה הדתית יש הרבה לחץ בנושא הילודה. אני חושבת שנשים, בכל חברה, נדרשות להוכיח שהן סוג של "גיבורות על", את יודעת כמו Super Woman וחבל שכך... לא רק בתחום הילודה, גם כאשר נשים מנסות לעשות את השילוב קריירה מזהירה+אמהות מסורה+להיות רעיה למופת+בת/אחות/חברה וכו' למופת+אשת חברה +עקרת בית+טבחית+מפיקת אירועים וכו' וכו'.
אי-אפשר לעשות הכל, אנחנו רק בני-אדם וכדאי שנכיר במגבלות שלנו ולא ננסה להתחרות עם אף אחד.אחר. השם ברא כל אחד ואחת מאיתנו כפי שהוא ויש לכך סיבה. זה שאחת מסוגלת להתמודד עם גידול 15 ילדים בהפרש של שנה-שנתיים, זה לא אומר שום דבר לגבי אחרות. כנ"ל לגבי כל תחום אחר מהתחומים שהזכרתי ומאלה שלא הזכרתי, מפאת קוצר היריעה.
חשוב שתתני לכך מקום ואני גם בטוחה שכל רב שתתייעצי אתו, יאמר לך את הדברים האלה.
כמובן שצריך להתמודד ולנסות לשפר את היכולות.
אני הייתי מציעה לך לבדוק אפשרות של התייעצות עם מדריכת "דולות". את מכירה את המקצוע הזה? אנסה לדבר עם אחת המדריכות שאני מכירה ואולי היא תוכל להדריך אותך ולעזור לך להתגבר על החוויה הקשה שהייתה לך.
בכלל, ליווי על-ידי מיילדת או דולה משלבי ההריון המוקדמים מאוד מסייע להתמודד עם ההריון והלידה. הייתי מציעה לך לשקול גם אפשרות כזו בעתיד, אם את יכולה להרשות לעצמך.
אני נפרדת ממך בינתיים ומברכת אותך בשבת שלום. אחזור אלייך אי"ה במוצ"ש.

אז ככה...את סיפור הלידה השמעתי המון פעמים בפני חברות ואנשים כי יש הקלה כשמדברים,באופן כללי אני טיפוס פתוח כך שאני מתפרקת ומספרת (כמו גם עכשיו) וזה חלק מההתמודדות אצלי.
אז אני אכתוב בתמצית-זו היתה לידה ארוכה מאוד-24 שעות.
היו סיבוכים עם האפידורל-מה שבאמת גם הקשה על תהליך ההחלמה, אך יותר מהכל היה לי קשה עם 2 דברים-הצירים בסוף שבאו בעוצמות מפחידות שעד כמה שניסיתי להיות דרוכה לכאב הם אכן זיעזעו את גופי ונישמתי וכ"כ קשה לי "לצאת" מהם..
וגם התקופה הראשונית שאחרי הלידה - כלומר היה לי ממש תקופת "אבל" על החופש שנגזל ממני והלם מוחלט מהאינטנסביות שבטיפול שלא נגמר..
הרגשתי די ב"דיכי" שאני כלואה בבית והלידה היא סוף העולם מבחינתי-
ולקח לי זמן רב להתאושש מהקימות האינסופיות בלילה, אני גם חייבת להודות שממש לא בא לי בטבעיות החיבור לילדה וכל הקטע האימהי..
(כולל ההנקה)
ופתאום הזוגיות משתנה ובכלל,ה-כ-ל..את יודעת..
אמנם לכולן זה ממש שינוי דרסטי ועצום אבל כמו שכתבת -בלתי אפשרי להשוות את הרגשות המשתנים מאחד לשני.
כיום-אני הרבה פחות מתוסכלת ונכנסתי למסלול האימהי ,התרגלתי לכל-
עם קצת תלונות פה ושם .. והעיקר הילדה מדהימה-תודה ל-ה'!!
בקיצורר..
מה באמת העיקרון של "דולה" חוץ מהליווי הטכני? איך זה עוזר בפועל בכל ההתמודדות?
בהחלט אשמח לשמוע עד כמה זה יעיל.
אגב-האם החששות שלי סבירים או שנשמעים חרדתיים מידי?
תודה רבה.

אני מצטערת על העיכוב בתשובה, אבל יש בעיות טכניות כל הזמן וחלק מהתגובות לא נקלטות במערכת.
חבל...
קראתי כל מה שכתבת ורציתי לומר לך שאת נשמעת אשה מאוד רגישה ומאוד מודעת ולכן, אם תעבדי (מלשון "עיבוד") ואם תעבדי (מלשון "עבודה") על חוויית הלידה וההורות, את יכולה לצאת רק מחוזקת. הרבה מאוד נשים מרגישות כמוך, אבל רק מעטות מרשות לעצמן להודות בכך. למזלי הרב, אני הגעתי ללידות די מוכנה, לאחר שהייתי בהדרכה ומעקב פרטי ופרטני אצל מיילדות מוסמכות שלמדו גם את כל הקשור לליווי במהלך ההריון ולידה טבעית. מנסיוני ומנסיונן של הרבה אחרות, זה מאוד עוזר.
דיברתי עם מדריכת דולות וביקשתי ממנה להגיב ולסיפור שלך ואכן היא עשתה זאת, אולם הדברים שכתבה לך לא ניקלטו במערכת. אני פונה עכשיו לתמיכה הטכנית לברר מה קורה והיא תכתוב לך שוב.
אדבר איתך מאוחר יותר או מחר
שיהיה לך יום נפלא
הילה

אני עדיין מחכה לתגובה של מדריכת הדולות..
לסיפור שלי, הבעיה הטכנית הסתדרה כבר?
יום טוב!!
נילי.

אבקש ממנה למסור את המייל או מס הטלפון שלה.

הכתובת רשומה למעלה. אשלח לך את הטלפון של מדריכת דולות במייל.
הילה