דיכאון בצבא, מבקש עזרה והכוונה .

שלום לך.
יש לי בעיה, אני חושב שאני נמצא בדכאון וחייב יעוץ ודרך לעזור לי.

בזמן התיכון הייתי ילד שטותניק, שמח, כל היום מאושר לא משנה מה היה קורה. תמיד היתי הליצן המצחיק בכל מקום שהיתי בו, היה לי הרבה חברים, היתה לי שגרה שמאוד אהבתי, עסקתי בהרבה סוגי ספורט, עבדתי הרווחתי כסף, וביליתי לא מעט בסביבת המין השני, בקיצור הכל היה הולך כמו שרק רציתי.

ואז הכל השתנה ביום אחד קטן - הגיוס לצבא ההגנה לישראל.
הרבה דברים השתנו ביום הזה..
1) התפקיד - היתי ממויין לקורס טייס וכאשר לא עברתי תגיבוש גייסו אותי בניגוד לרצוני להיות לוחם חי"ר לא משנה איפה. אני בן אדם שאוהב מאוד פיזיקה מחשבים, עם תעודת בגרות טכנולוגית איכותית, שמתעניין מאוד בטכנולוגיה וידע גדול מלמידה עצמית בבית. ניסיתי ועמדתי על שלי ללא הועיל, שלחו אותי בכח לקרבי ולא ליחידה טכנולוגית כלשהיא שבה ארגיש שאני ממצא את עצמי.

2) בריאות - מאז שאני בצבא כל מכה קטנה שאני מקבל אני רץ לרופא, כל כאב בטן אני חושב שזו מחלה, אני לא יודע מה קורה לי. לפני הצבא היתי שובר רגלים וידים ולא היה משפיע עלי כלל. הגיע לרמה כזו שפשוט הפסקתי לעסוק בספורט לגמרי.

3) קידום בצבא - החלטתי שאני מנסה למצות את עצמי בחיל, ולהתקדם. קיבלתי 2 תעודות הערכה מצטיין למפות השנה, המ"פ שלי הוציא אותי למכים ולא עברתי תגיבוש, המ"פ הוציא אותי ליחידה מיוחדת ולא עברתי את הגיבוש, המ"פ המליץ להעביר אותי קרוב לבית ולא העבירו אותי. כל דבר שאני מנסה פשוט כושל, אני מרגיש אפס.

4) מצב בבית - לא מתחשבים בבעיות בבית. באזרחות היתי עובד ועוזר לאמא שלי כלכלית, עכשיו הצבא מסרב לעזור לאמא שלי שהיא אם חד הורית, יש לי 2 אחיות שגרות מחוץ לישוב שלי, ולאמא קשה מאוד לא רק כלכלית אלה נפשית שהיא כל היום לבד בבית. ואני משרת כ5 שעות נסיעה מהבית. אני לא אוכל כלום בבסיס ומוציא מאות שקלים על אוכל, והצבא? שם פס.

5) המצב החברתי - מאז הגיוס אני רואה תחברים שלי פעם בחודש, והקשר בנינו גרוע. אני בקושי יוצא לבלות, לא היתי עם בחורה הרבה זמן. אני מרגיש שכולם פשוט עזבו אותי.

6) המצב הנפשי - אני מרגיש על הפנים. כל יום אני קם מבועס לעוד יום של קריעה. הפכתי להיות בנאדם רציני מדי, כמעט ללא שמחה בחיים. אני מרגיש מבוזבז מאוד, סתם עוד לוחם סה"כ מספר שרק תורם ושמים עליו פס, אף אחד לא עוזר מלבד החברים בצבא שהם הנחמה היחידה. בסופשים שאני חוזר לבית אני בקושי יוצא, החברים כבר לא מתקשרים כמעט,מרגיש בודד. אני כל הזמן מוצא חסרונות במראה החיצוני שלי ובהתנהגות שלי.

אני מפחד ללכת לקב"ן, זה יפגע בי.
הדבר היחיד שמחזיק אותי כבר שנתיים איפה שאני זה הרצון לתרום ולשרת במקום משמעותי, לדעת שנתתי את חלקי בשמירה על המדינה שעזרה לי לגדול, ושאולי בעצם אני סתם מרחם על עצמי, אולי בכיין? או שזה באמת גדול עלי?

לכן אני כאן מבקש עזרה והכוונה.
מצטער על אורך הטקסט, אני פשוט חייב עזרה.
תודה רבה.