מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- איך לעזור לבן שלי?אמא10/09/2011
שלום רב,
אני רוצה להעלות בעיה שלי עם בני בן ה22.
ביסודי ובגן היה מדובר בילד חכם, מעורה חברתית, אפילו ניתן לומר מנהיג חברתי ממש. החל מהמעבר שלחטיבת הביניים משהו השתבש. גם החל תהליך פרידה ממשית שלי מאביו עד לגירושים שחלו בתקופת התיכון שלו.
ה"מנהיג החברתי" נעלם, גם הילד החכם עם הציונים הגבוהים נעלם, נשאר רק ילד שהתנער מכל מסגרת חברתית- לימודית- חינוכית מעליו שביקש לעזוב אותו בשקט. עם השנים הגיעו הברזות רבות שלו מבית הספר, עד כך ששום תחנונים מצידי ומצד אביו לא עזרו והוא סולק מבית הספר בסוף כיתה י"א.
מאז היום הפך ללילה, והלילה ליום. לא הייתה שום עשיה מצידו או התנהלות אפילו בבית. הוא הסתגר בחדרו שעות מול המחשב, הטלויזיה, הסיגריות.
את שירותו הצבאי הוא נאלץ לעשות ,אך גם אז פיברק גימלים מזוייפים (שאגב עליהם נשפט ונענש) ועשה כל שביכולתו לסיים את השירות הצבאי. לאחר שהשתחרר עבד מעט במפעל (גם זאת לאחר תחנונים רבים) ובהתרסה יום אחד עזב את המפעל וחזר לשגרה המוכרת שלו: החדר שלו בלבד (אפילו לסלון הוא לא יוצא),חברים מבקרים אותו מדיי פעם (הוא לא טורח לצאת לבקר אותם), בלילה הוא ער בבוקר הוא ישן כמו שציינתי קודם.
הילד שלי מדאיג אותי. אין יום שאני לא מנסה לדבר איתו, בצחוק או ברצינות, בצורה ישירה או עקיפה, אני שואלת אותו מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו- והוא לא יודע. לא רוצה לעשות כלום, להשאר ככה. גם אביו ניסה כמה פעמים ללא הצלחה.
גם אחותו הגדולה, ודודים וחברים- את כולם הוא מנער מעליו בתירוץ שהוא יודע מה הוא עושה, וזה מה שהוא רוצה לעשות.
יש פה כבר בעיה שנרקמת כמה שנים. בחור שמפחד ליצור קשרים, להיות באיזו תקשורת עם אנשים, לצאת החוצה, למצוא את עצמו, מה שהוא אוהב, לצאת עם בחורות, להכיר עולם. בחור שאפילו לא מוכן לרדת להוציא את הכלבה או לזרוק את הזבל ומוצא חמימות בעולם המוכר שהוא בנה לעצמו ששונה לגמריי מהמציאות שאנו חיים בה.
אני מאוד רוצה לעזור לבני ולא יודעת איך. אני אוהבת אותו וזה שובר אותי לדעת שאני לא יכולה לעזור לו, לא מצליחה.
בעבר הוא טופל ע"י פסיכולוגים, מה שנחל הפסד גדול בגלל אביו שהחליט להפסיק את הטיפול דווקא לאחר שהיה שיפור מסויים במצבו, ובפעם נוספת הוא טופל אצל פסיכולוג שלצערי ידע לבקש כסף,אך לא ידע לתת את העזרה הרצויה עבורו.
כל זאת יצר הסתייגות גדולה מצדו של בני לקבלת איזו עזרה- בין אם זה פסיכולוג או קואצ'ר- הוא לא מוכן לשמוע על כך אפילו, לכן אם יהיה מדובר בדמות מקצועית, יהיה עליה להגיע אלינו הביתה למתן הטיפול (הוא כמובן שלא יסכים לצאת).
אשמח לקבל עצה ואפילו המלצה על אנשי מקצוע שיוכלו לעזור לטפל במצב זה. (אנו מתגוררים בחיפה).
תודה רבה ושבת שלום.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר איך לעזור לבן שלי? - תגובה
שחף ביתן10/09/2011שלום לך,
מצבו של בנך אכן מדאיג, וברור שגורם לך צער ומצוקה רבה. הוא בר-מזל שיש לו סביבה דואגת ותומכת כל כך, ונשמע שאת מאד מסורה בטיפול ובדאגה לו.
מסיפורך עולה כי תקופת המעבר מן היסודי לחטיבה הייתה טראומתית עבור בנך, יכול להיות שעל רקע הגירושין שלכם, ועל כן מסלול התפתחותו נקטע. עם זאת, הכוחות, המיומנויות והיכולות שרכש עד אז, הם שלו, והם איתו גם אם הפסיק היום להשתמש בהם. חשוב מאוד, לנווט בין הרצון שלך לטפל בו ולדאג לו, לבין התאמה של הטיפול בו לבחור בן 22. נראה כי הוא אינו לוקח אחריות על חייו, ומתאפשר לו לא לכלכל את עצמו ולא לקחת את החובות המצופות מבחור בגילו, למרות שנהנה מהזכויות והחופש של גילו.
במצב הזה אין לו יותר מדי מוטיווציה לעשות שינוי, והוא נהנה להאריך את שנות ילדותו, כשהוא מקבל את החופש של מבוגר. סביר להניח שהוא גם לא מרגיש מסוגל ויכול לקחת את האחריות ולעמוד במשימות שעומדות בפניו, ועל כן הוא מוותר ונסוג אל חדרו. שם הוא לא צריך להתמודד עם העולם.
את יכולה בעיקר לעודד ולתמוך בו מחד, ולנסות לעזור לו לשקם את הדימוי העצמי, שכנראה נפגע בשנים שנסוג, והדרדר חברתית ולימודית, ומאידך לא להמשיך לאפשר לו לחיות בבועה שבה המציאות לא מגיעה אליו. הוא צריך לעמוד בחובות של בחור מבוגר - אם זה מבחינה כלכלית, עזרה בבית, וניהול חייו באופן עצמאי.
זהו תהליך שיש לעשות באופן מבוקר, תוך התמודדות עם כל הקשיים האישיים והבינאישיים שיעלו בו. מומלץ מאוד שתפני בעצמך לעזרה מקצועית, ולטיפול פסיכולוגי שילווה אותך בתהליך הלא פשוט הזה. במהלכו את תצטרכי לשנות את יחסך כלפיו, ולצד החום והאהבה שאת רוצה להעניק ללמוד גם להעלות דרישות בסיסיות שילכו ויתגברו, על מנת שיהפוך למבוגר עצמאי, שלוקח אחריות על עצמו (למעשה דרישות כאלו יש בהן הרבה חום ואהבה, גם אם במבט ראשוני זה לא נראה כך).
אחת הנקודות שתוכלי להתמודד איתן בתהליך זה היא סירובו לקבל עזרה.
הרבה בהצלחה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
מה הסיכוי שלכם לשמור על המשקל לאורך זמן?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

