2 שאלות ממש ממש חשובות עבורי

שלום בן,

אני מניחה שהכוונה ב"איבחון פסיכודיאגנוסטי" היא סוללה של מבחנים פסיכולוגיים וראיון קליני.

מטרת המבחנים לקבל תמונה כללית של האישיות שלך, כולל היבטים כמו: כוחות, נטיות, דפוסים, סגנונות ביחסי אנוש, רמת תפקוד בתחומים שונים, קונפליקטים, יחס למציאות ולדמיון, דימוי עצמי, מתח ותקווה, עולם הפנטזיה, יחסים משפחתיים ועוד...

המבחנים לאו דוקא נועדו להתכנס לאבחנה מסויימת, אלא דוקא להרחיב ולהעשיר את שדה הראייה על המטופל, כדי להכיר אותו, את קשייו ואת צרכיו טוב יותר, ולהזין את הטיפול הנפשי בו.

המבחנים לא עומדים בפני עצמם, אלא משתלבים עם הראיון הקליני וההתרשמות הכללית של הבודק.

כן, הם יכולים לתת כיוון אבחנתי אם יש צורך בכך, אך האבחנה לעולם לא תיקבע רק על פיהם. אבחנה תינתן על סמך איסוף של מידע מהתרשמות המטפל, ראיון קליני מעמיק והמבחנים גם יחד.

האבחנה אינה תורה מסיני, וגם היא יכולה להיות נתונה לשינוי או בחינה מחדש.

ככל הידוע לי, למוסד לביטוח לאומי יש מערכת איבחונית משל עצמו, והוא עורך מבחנים באופן עצמאי לצורך הכרה בנכות. יחד עם זאת, הוא עשוי לבקש חוות דעת מן המטפלים במרפאה לבריאות הנפש. חוו"ד זו עשוייה לכלול את תוצאות המבחנים.

בברכה,

שלום בן מן.

קודם כל הערה מקדימה: ישנם ויכוחים רבים בקרב אנשי המקצוע לגבי מידת התוקף והמהימנות של המבחנים הפסיכולוגיים שעברת בבריאות הנפש. לא כולם מסכימים עד כמה ניתן להסיק בעזרתם על האישיות והאופי של אנשים, עד כמה ממצאי האבחון באמת תופסים במציאות. שאלה נוספת נוגעת לעצם הצורך לתייג אנשים לתוך קטגוריות טיפוסיות וכלליות, אבל זה כבר עניין אחר.

מי שמאמין במבחנים הפסיכולוגיים יאמר שהאבחון יכול לעזור למטפל/ת שלך לקבל תמונה כללית בקשר אליך ולאישיותך. למשל: האבחון יכול לרמז על המשאבים והכוחות שעומדים לרשותך כשאתה ניגש להתמודד עם מטלות שונות בחיים; על נקודות החוזק שלך ועל נקודות התורפה מבחינה חברתית, רגשית, אינטלקטואלית, התנהגותית; על מידת הגמישות שבה אתה מגיב במצבים שונים; על האופן שבו אתה תופס את עצמך ואת האחרים (מרגיש בנוח במצבים חברתיים, או מרגיש אי נוחות ביחס לעצמך, נניח).

מבחינה אדמיניסטרטיבית, דרגת נכות נפשית נקבעת על ידי ועדה מטעם הביטוח הלאומי. בוועדה זו יושבים בדרך כלל רופאים ופסיכיאטרים אשר נעזרים באינפורמציה מגוונת - ראיון עם הפונה והתרשמות מההיסטוריה האישית והרפואית שלו, חוות-דעת שונות של הגורמים המטפלים בעבר, ודו"חות שונים כמו הדו"ח הפסיכודיאגנוסטי שעברת. מבחינה זו, הדו"ח מהווה רק חלק מתוך התמונה הכוללת על פיה מחליטים על הדרגה של הנכות.

בקשר לאבחנות הנפשיות: בהקשר של הביטוח הלאומי, האבחנות האלו נגזרות מתוך הפרקטיקה הפסיכיאטרית יותר מאשר זו הפסיכולוגית. כלומר: אבחנות נפשיות נקבעות על ידי בדיקה קפדנית ומפורטת של הסימפטומים הנחוצים כדי לקבוע אבחנה מסויימת, בעזרת לקסיקון רפואי פסיכיאטרי. אם מופיעים לפחות כך וכך סימפטומים מתוך רשימה מפורטת, נקבעת האבחנה.

איך שלא יהיה, העברת המבחנים הפסיכולוגיים כרוכה במאמץ ניכר, הן של הפסיכולוג והן של הנבדק, ויכולה לעורר גל של חששות ושאלות - מה גילו עליך, מה נחשף מבלי שרצית בכך, אבל גם ללמד אותך דברים חדשים על עצמך. עם סיום ההעברה, ולאחר סיכום הממצאים על ידי הפסיכולוג נהוג לערוך פגישת משוב עם הנבדק ולעדכן אותו בעל פה על הממצאים. פגישה זו יכולה מאד לתגמל אותך במידע חשוב ולא הייתי מוותר עליה.

שיהיה בהצלחה,