מצב מוזר

עד לפני שנה הייתי עסוקה במחשבות אובדניות, עד שפגשתי את הבחור שהיה עתיד להפוך לארוסי, שעזר לי להתמודד עם כל הכאב והעמיד אותי על הרגליים.
כיום אני בחורה בת 18, שחיה ורוצה לחיות את החיים שלה, נהנית מכל רגע ומתגברת לאט לאט על הבעיות החברתיות שלה.
רק שעכשיו הופיעה בעיה אחרת, ואשמח להתייעץ איתכם כי עזרתם לי יותר מפעם.
מרוב שהתגברתי על הרצון למות, עכשיו התחלתי לפחד מהמוות.
בכל המובן של הכוונה,
כבר לא פעם נבהלתי ונכנסתי לחרדות קשות בגלל חששות שונות ולא מוצדקות שנבדקתי באיידס, בסרטן, כלבת ועוד סוגים שונים של מחלות סופניות ומפחידות, שתודה לאל היו חששות לא מוצדקות.
לא פעם אמרתי לעצמי שזה סתם, אין לי אפילו סיבה לחשוב ככה, אבל לא יכולתי להתגבר על הפחדים.
לפני 4 שבועות הייתי במגע עם החתול, אני כבר לא באמת זוכרת מה קרה שגרם לי לחשוש כל כך, האם החתול באמת נראה חולני? או שרק הייתה חסרה לו עין וזה גרם לי לחשוש ממנו?
הוא היה ידידותי מידי בשביל חתול שנראה חולני ונמצא במקום שאין סיבה שיבוא במגע עם אנשים.
ומאז לא יכולתי להירגע, החלטתי שייתכן, חס וחלילה, הייתה לו כלבת.
אחרי 10 ימים ניגשתי לאחות, שבתגובה לדברי, צחקה ואמרה שאם נדבקתי אז כבר אין מה לעשות.
אחרי דיכאון שנמשך במשך ימים החלטתי לקום ולגשת לרופא, הרופא התקשר לעמיתו, להתייעץ, והם החליטו שאין לי מה לחשוש, אבל אני החלטתי שהוא סתם לא מבין.
מאז התייעצתי עם עוד עשרות אנשים מסביבי ובאינטרנט, כשחלקם אמרו לי שאין שום סיבה לחשוש ואם הייתי נדבקת חס וחלילה, כבר הייתי יודעת ואחרי תקופה כל כך ארוכה אין לי מה לחשוש אפילו.
וחלקם אומרים שכן יש סיבה לחשוש כי המחלה יכולה להופיע גם אחרי תקופה ארוכה.
שני הצדדים נתנו לי טיעונים חזקים, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
מאז אותה הנשיכה סבלתי מהרגשה מוזרה בגרון, הרופא אמר שמדובר בדלקת, רק היה לי מוזר שהיא נמשכה במשך 3 שבועות, עד שהתחלתי לקחת אנטיביוטיקה, היום, בשבוע הרביעי, וביום השישי שאני כבר לוקחת את האנטיביוטיקה, הופיע לי חום 36.9, 37+, מה שהרופאים לא מחשיבים לחום. אבל כמובן שתבינו שכל דבר קטן שקורה לי מעלה בי את החששות.
מצד אחד הגעתי למסקנה שאין לי מה לפחד, גם אם קיים סיכוי שהחתול היה חולה אז הוא בין הנמוכים ביותר, ולא הגיוני בכלל! שכל זה סתם עוד פחדים שלי, אני מאמינה בזה אבל לא מצליחה לשכנע את עצמי.
כל דבר שעובר עלי, מחזיר אותי לסיפור ההוא, אני לא מצליחה להיפטר לגמרי מהחששות.
וחוץ מהדלקת הגרון המוזרה, מופיעים אצלי הרבה מצבי רוח משונים, רגע אחד אני שמחה ורגע אחר אני בדיכאון חזק, אני יודעת שזה בהשפעת החרדות האלה, אבל אני לא מצליחה להעלים אותן, ואני לא יודעת איך אצליח עד שאדע בוודאות האם עלי לחשוש או לא? וממי אני יכולה לקבל תשובה נכונה?!
כל המצב החזיר אותי להתחלה, לחרדות החברתיות, וזה בעייתי בשבילי להמשיך וללכת לרופאים שונים, האם עלי לפנות לרופא או לפסיכולוג?