אני מתגרשת!!!!!

זה לא חייב להיות אסון גדול אם מסכימים להיפרד,
כמו בזוגיות רגילה בין חברים,
לא תמיד זה מצליח...

איך מצאת כל כך מהר שהוא כל כך לא מתאים לך, אחרי כמה שנים ביחד? מה, לא ראית את זה קודם?

קודם כל ולפני הכל, תסלקי את המחשבה שלך להתאבד מהראש. תגידי: חסר גברים ונשים שמצאו את אהבת חייהם בגילאים מתקדמים? אני לא מכירה אותך, ולא יודעת מה גורם למערכות היחסים שלך לא להצליח, אבל האמת, שום דבר מזה לא שווה לההפסיק לחיות בשבילו.

לכי לקופידון באינטרנט, תעשי ספורט, לכי לטיפול ועזרה (זה לא בושה, המטפל/ת הנכונים יעשו לך טוב), תעשי חברים חדשים, תמצאי לך מערכות יחסים עם אנשים חדשים, תבלי, תצאי, תעשי דברים שיעשו לך להרגיש טוב עם עצמך. כשיהיה לך טוב עם עצמך, תוכלי לשווק את עצמך החוצה. כשתקריני שטוב לך כלפי חוץ, תראי שהחיים יביאו לך הפתעות.

אני מציעה: תעשי לעצמך רשימה של 10 דברים שתמיד רצית לעשות, לא דברים כמו לטוס לירח, אלא דברים רגילים וברי השגה - ותעשי אותם. ותתמידי איתם. תכאי איך החיים שלך ישתנו. והעיקר- לא להרים ידיים.

בהצלחה, ובלי ייאוש - החיים לא תמיד מחייכים אלינו, אבל בשביל הרגעים שכן תמיד שווה להמשיך...

אני לא שלמה עם שום דבר כמעט, לא עם המקצוע שלי, לא עם המראה, הכל נראה לי שלילי, מידי פעם כן טוב לי זה לא שהכל שחור, אבל אני רואה מסביבי בנות שפחות ממני בדברים מסוימים ויותר הולך להן עם גברים. הבעיה שלי זה לא שאין לגמרי מחזרים. אני באתר הכרויות ויש מידי פעם גברים שמעונינים בעיקר אחרי שהם רואים אותי ואף פעם לא סבלתי מחוסר משיכה פיזית כלפי אבל אני כנראה רוצה מישהוא שיהיה משיכה פיזית וגם ריגשית ונפשית וכשזו לא משיכה פיזית מיידית אין לי יותר עינין. וגם שהיתה משיכה לא תמיד ידעתי להחזיק קשרים, הייתי אובססיבית, אבל נכון להיום אני מאמינה שאשתנה אם הכיר מישהוא נורמאלי. אני לא יודעת כבר הכל מבולגאן אצלי

קראתי את שתי ההודעות שלך. אחותי, שימי לב, מה שאת אומרת זה שאת נראית טוב, יש לך מחזרים, ואת עדיין לא מוצאת עניין בחיים? תראי, חסור הצלחה בזוגיות זה עניין שמאפיין כל כך הרבה אנשים, תחשבי על כל האנשים שהתגרשו (אחרי שהם מצאו את הזוגיות, הכביכול מאושרת שלהם). בקיצור, אם את נראית טוב, ואין לך מחסור במחזרים, אז זה בטח לא סיבה לדיכאון....

מצד שני, כמו שמישהי כאן כתבה לך, אם לא תהיי מרוצה מעצמך ולא תהיי מבסוטה מהחיים שלך, יהיה לך קשה למצוא פרטנר. אל תתלי במציאת בן זוג את הפיתרון לכל מה שחסר לך.

אני בכל מקה אומרת לך, את לא רווקה זקנה, ואין לך סיבה להרגיש אומללה. מקווה בשבילך שדברים יסתדרו

קודם כל ולפני הכל, תסלקי את המחשבה שלך להתאבד מהראש. תגידי: חסר גברים ונשים שמצאו את אהבת חייהם בגילאים מתקדמים? אני לא מכירה אותך, ולא יודעת מה גורם למערכות היחסים שלך לא להצליח, אבל האמת, שום דבר מזה לא שווה לההפסיק לחיות בשבילו.

לכי לקופידון באינטרנט, תעשי ספורט, לכי לטיפול ועזרה (זה לא בושה, המטפל/ת הנכונים יעשו לך טוב), תעשי חברים חדשים, תמצאי לך מערכות יחסים עם אנשים חדשים, תבלי, תצאי, תעשי דברים שיעשו לך להרגיש טוב עם עצמך. כשיהיה לך טוב עם עצמך, תוכלי לשווק את עצמך החוצה. כשתקריני שטוב לך כלפי חוץ, תראי שהחיים יביאו לך הפתעות.

אני מציעה: תעשי לעצמך רשימה של 10 דברים שתמיד רצית לעשות, לא דברים כמו לטוס לירח, אלא דברים רגילים וברי השגה - ותעשי אותם. ותתמידי איתם. תכאי איך החיים שלך ישתנו. והעיקר- לא להרים ידיים.

בהצלחה, ובלי ייאוש - החיים לא תמיד מחייכים אלינו, אבל בשביל הרגעים שכן תמיד שווה להמשיך...

יש כל מיני נשים שמצאו גבר בגיל מאוחר זה לא משנה הגיל.

תקראי את מה שכתבתי - יש כאן אזיה בלאגן שהשאלות לא מסתדרות כמו שצריך - אבל תקראי

אומרת זאת אבל חברתך לא נשמעת לי משהו היא נשמעת לי בוגדנית...לא יכול להיות שהגרוש שלה ישתיל לה את הדברים האלה....מצד שני למה שהיא תחביא קונדומים במקומות כאלה שיש סיכוי שתגלה אותם....אם היא בוגדת שהגבר יביא תקונדומים ....בקיצור לא יודעת מה להגיד לך...תלכו לטיפול אולי יעזור.....