האם מטפלת ממש נקשרת למטופל?

שלום טובי.

מקווה שאוכל להתייחס לשאלתך המורכבת באופן שיספק אותך.

נדמה לי שאנשים הם אנשים ועל כן הם מרגישים דברים ביחס לאחרים שאותם הם פוגשים. זה אחד ההבדלים בינינו לבין מכשירים. המערכת הרגשית היא חלק ממה שאנחנו, ובעזרתה יש לנו אפשרות לפענח מצבים חברתיים שונים, לגבש את עמדתנו, לדעת להיזהר או לאפשר לעצמנו להיות נינוחים, ובקיצור - ליצור תקשורת עם אחרים ולהימצא בחברתם. כלומר: בוודאי שגם מטפלים מרגישים (אגב, גם מטפלים גברים!).

מגוון הרגשות והמצבים הוא עצום: מה תגיד על אבא שאוהב מאד את הבן שלו, על מורה בכיתה שנקשרת לתלמיד ומתגאה בהישגיו, על בחור שאוהב את החברה שלו, על בחורה שנדלקת על מישהו שראתה? כולם מרגישים רגשות חיוביים אבל כל רגש מעט שונה וכך גם כל מצב - האבא, המורה, הבחור והבחורה מתנהלים כל אחד במגרש משחקים שבו הכללים מעט אחרים.

אבל, השאלה שמעסיקה אותך נוגעת לקשר הטיפולי. אם אני מבין נכון, אתה נמצא בטיפול או חושב על הימצאות בטיפול - אתה סקרן ביחס למשחק שאותו משחקים במגרש המסוים ההוא.

כאן הייתי מעדיף להפנות אליך כמה שאלות ולעורר אותך בכך למחשבה - האם אבא שיש לו כמה ילדים חייב לאהוב כל אחד מהם פחות בגלל שאינם אחד? האם כל רגש חיובי מסתכם בסופו של דבר ברגש אחיד - שהוא אהבה רומנטית ו/או משיכה מינית? מה עם תחושות של שותפות ושייכות, גאוה בהישגים, הערכה, למשל?

בכל מקרה, אם אתה אכן נמצא בטיפול, נראה לי שהמקום המתאים ביותר לברר שאלות אלו הן שם, במגרש המשחקים שבו אתה במילא נמצא (הפורום שבו אני כותב לך כעת עלול לשמש מעין פתח מילוט צדדי, מעין בריחה מהתמודדות ישירה). נדמה לי שאין ברירה אלא להפנות באומץ לב את השאלה הזו למטפלת. נסה וראה כיצד היא מגיבה.

מאחל לך שתעז לפתוח את הדברים, וללמוד מכך עוד על עצמך.

בברכה,