ילדים גדולים

שלום לך,

את מתארת מצב לא פשוט עם שני ילדייך, כל אחד אמנם בצורה אחרת. אבל נדמה שעם שניהם יש בעייה שמתוך דברייך קשורה להצבת הגבולות, והבהרת ההיררכיה המשפחתית. יפה מאוד שהבן עצמאי, אך הוא עדיין חי בביתך, ועל כן, עליו לקבל את חוקי הבית שלך. אי-הקבלה של המסגרת מתבטאת גם בכך שהוא נוסע איתכם מהר ולא מקשיב להערות שלכם. במילים אחרות, הוא עושה מה שבא לו, ואתם חסרי אונים מול זה. לא ברור לי מהי עמדתו של בעלך, אבל נשמע שחוסר האונים הוא של שניכם יחד. דבר דומה עולה מדברייך לגבי ביתך, שנמנעת מקשר איתכם, צועקת עליכם ומנסה לשלוט בכם.
משפחה היא המערכת הקרובה ביותר של האדם, וככזו רצוי שתהיה נעימה, קשובה, ומכילה ככל האפשר. אך חשוב לא פחות שיהיה ברור שמי שמנהל אותה הוא ההורים. אין בכך סתירה, להיפך, בניהול נכון, זה רק מחזק את היכולת להכיל, וליצור מרחב תקשורתי אוהב עבור כולם.
ההתרחקות של ילדכם יכולה להיות קשורה גם לתחושתם שאינכם יכולים להחזיק אותם, ושאתם לא מהווים עבורם סמכות. הסמכות ההורית מהווה משענת עבור הילדים, שמאפשרת להם להרגיש מוגנים, מוכלים ונאהבים, ולכן חשובה ביותר. אין זה כמובן אומר שצריך להיות 'קשים' עם ילדים רק על מנת שירגישו את הסמכות, אלא שיש לבסס את סמכותכם בבית עבור כל הצדדים במשפחה, ועבור תפקוד טוב של המשפחה שיאפשר ערוצי תקשורת בריאים ואוהבים.
מכיוון שנשמע שהמצב המשפחתי אינו התחיל לאחרונה, הייתי ממליץ לפנות לטיפול משפחתי, שבו תוכלו לפתוח את ערוצי התקשורת, לקבל כלים כדי להשיב לעצמכם את הסמכות, ולחזק את הקשר עם ילדכם, שברור שאתם אוהבים מאוד.

בהצלחה

תודה על התשובה ..אכן אנו אוהבים אותם מאוד ולכן חשוב שיהיה נעים לכולם בבית..דבר שאני לא מוותרת עליו כל ערב אנו יושבים יחד מול הטלויזיה משוחחים על היום שעבר וקצת נהנים מבידור אך לפעמים ישנם גם צעקות..

כרגע הבן נוסע רק איתנו ולכן אחרי מספר פעמים שהערנו לו הוא נוסע טוב אך הפחד שלי שכאשר לא יהיה איתו מבוגר ברכב אלא חבר "מתלהב"הוא יעשה שטויות..חשוב לי שיפנים זאת השאלה איך עושים את זה??.

ולגבי הבת זה משהו שהתחיל לפני כחצי שנה אולי קצת יותר..היא לא מדברת אלא צועקת כל דבר שעושים בבית לא נראה או נשמע לה ..מוזיקה מסויימת היא לא אוהבת ולכן אסור לשמוע בבית אלא רק שהיא לא נמצאת כי זה יוצר צעקות של היסטריה ממנה זה נשמע כאילו היא שונאת אותנו ..הגישה.. צורת הדיבור..(זה נשמע כאילו אנחנו חייבים לה כל הזמן )כשאני שומעת אותה מדברת עם חברה היא פשוט אדם אחר ..מנומסת רגועה חיכנית...אולי זה הגיל ואני סתם נלחצת??אני מנסה להכנס לראש שלה ופשוט לא מצליחה!!!

אנחנו כל היום לא בבית (עובדים יחד ומגיעים ב6 )ולכן היא אחרי ביה"ס לבד (עם הכלבה שגם אותה היא מנסה לחנך כל הזמן.. )
מה עוד אפשר לעשות ??

תודה מראש