מה פסיכולוגים מרגישים בטיפול?

שלום לך.

ממליץ לך לפנות לתשובה שכתבתי לטובי, מה-18 לספטמבר.

בהנחה שקראת אותה, אחזור ואציין שעניין זה רצוי לברר ישירות בטיפול עצמו (אני יוצא מנקודת הנחה שאתה נמצא כעת בטיפול, כי אחרת אולי לא היית מוטרד מכך). אם בוחרים לברר נושא זה אך ורק במסגרת חיצונית לטיפול, נדמה לי שמחמיצים משהו. וזאת, מפני שטיפול קשור באופן הדוק ליכולת לעסוק באופן ישיר, פנים אל פנים, בקשר שנוצר בין שניכם.

וזה מוביל אותי לקביעה שלך שמוקד הטיפול הוא במטופל. נכון מאד, אבל ההתמקדות במטופל כוללת גם את ההתמקדות בקשרים שהמטופל יוצר, ובכלל זה הקשר שנוצר בטיפול.

מכאן והלאה, חלוקות הדעות התיאורטיות ונבדלים המטפלים עצמם באישיותם. ישנן גישות טיפוליות המחייבות באופן מודגש את הרעיון שקשר, כל קשר, מכיל בקרבו את שני האנשים היוצרים אותו, ועל כן הדיבור עליו מחייב שיתוף והיחשפות עצמיים. ישנן גישות אחרות התופסות את התהליך הטיפולי באופן אחר, ומתייחסות אל תפקיד המטפל ככזה של מפרש אובייקטיבי, אשר חובתו לנטרל את רגשותיו האישיים בבואו לטפל באחרים.

אבל מעבר למחלוקות התיאורטיות ולהבדלים שיש בין מטפלים שונים, קיימים המטופלים. קיים אתה, שרוצה לדעת מה חושבים עליו, ורצון זה הוא טבעי ולגיטימי. שוב, הייתי ממליץ לך לברר נושא זה במפגש הישיר, ולנסות אגב כך לראות יחדיו מה נמצא ביסוד המשאלה הזו אצלך.

בברכה,