עזרה בבקשה

אני בדילמה כ"כ רצינית שמדירה שינה מעיני כבר למעלה משבוע, מכניסה אותי לדכאונות חששות וחרדות ומפריעה לשלוותי. אני בן 18 לפני גיוס.
לפני שנתיים גיבשתי לעצמי רצון להיות לוחם, יש לציין שעד לפני כמה חודשים למדתי בבית ספר של חיל האוויר יחד עם אחותי, המכשיר והמחייב את לומדיו להתגייס לחיל האוויר. כל השנתיים טופחו למען המטרה - השירות הקרבי, אם זה בהצטרפות לקורס הכנה לצה"ל, אם זה בהתעניינות רבה הכוללת קריאת ספרים וצפייה בסרטים בריתוק ואני חושב שרציתי את זה יותר מכל אדם אחר..
לקראת סוף השנה שלחתי מכתב שינוי שיבוץ ואכן קיבלתי מענה חיובי. מאז חלה מגמת ירידה ברצון לשרת בקרבי אך המגמה לא השפיעה עדיין על הרצון לשרת אך פגעה ברמה כלשהי.
הקש ששבר את גב הגמל קרה 2 לילות לפני שאחותי שהחליטה להמשיך בחיל האוויר הלכה לקורסים. (לפני טיפה יותר משבוע). פתאום קמתי מהמיטה רגע לפני שינה בבהלה ומשהו אצלי השתנה כליל, פתאום הרצון לשרת בקרבי צנח והיה כמעט אפסי.
התקשתי לחזור לישון אחכ', ונרדמתי רק לקראת בוקר.
כשקמתי קיוותי שהכל יחלוף, אך הכל רק התעצם. סיפרתי לאימא שלי, ומאחוריי גבי היא התקשרה לבית הספר ואמרה להם שאני רוצה לחזור לחיל האוויר הם שמחו ושיבצו אותי בקורס יחד עם אחותי. אני הייתי בהלם כי הייתי אובד עצות לחלוטין לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי בכלל, הייתי חצוי לגמרי!! במהלך כל הזמן הזה, עד עכשיו, (שבוע וקצת) אני בדכאון, מצבי רוח ירודים במיוחד שלא זכורים לי מעולם, בכי לעיתים תכופות וגעגועים עזים לימי השלווה שקדמו למשבר הנוראי הזה.
אני במצב שאיני יודע מה לעשות.
בסופו של דבר הלכתי לקורס, הגעתי לשער של המקום, תפסתי רגליים קרות וחזרתי הביתה. לא יכולתי להשאר במקום ולהשקיע בקורס כשאיני שלם עימו.
עכשיו אני בבית ומרגיש על הפנים בלשון המעטה.
אני לא יודע מה לעשות.. אני מרגיש חסר אונים ואני חייב לקבל תשובה בזריזות יתר! אחרת הם יאבדו את הסבלנות ולא יתנו לי לשוב לקורסים שכל יום שמפסידים שם הוא משמעותי.
יש לציין שלמרות המצב הלא פשוט בכלל. ובנוסף אני קשור מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד לאחותי. מאוד.
יש לי מועקה, ואני מרגיש שיש לי אבן גדולה.
אך אין לי מחשבות אובדניות כמו על להתאבד.. כי אני לא רוצה לסיים את החיים שלי .
הלוואי ויש תשובה מעודדת למצב הכ"כ לא פשוט
תודה מראש