חייבת את עזרתכם דחוף!!!

שלום אורלי.

הלב נצבט למקרא דברייך העצובים. את מעבירה תחושה של אדם שמרגיש איך העולם קורס סביבו והוא נשאר חסר אונים מבלי שיהיה מי שיעזור. אפילו האנשים שזה הוא מקצועם חושבים בעיקר על הכסף שירוויחו. מתאר לעצמי שכמו שאת מרגישה, גם בעלך חווה חוויה דומה, וכנראה חריפה ועוצמתית יותר. העולם שלו מתפרק וההרגשה היא שאין ממש מה לעשות.

לצערי, כמו שאת מתקשה לעזור לו, גם אני אוכל להועיל באופן ממשי ומיידי פחות ממה שהיה רצוי. וגם זאת, רק במתן אינפורמציה והכוונה ראשוניות.

בהקשר הרפואי, חשוב מאד למצוא מסגרת של ליווי פסיכיאטרי. לעתים קרובות תהליך התאמת התרופה המתאימה לוקח זמן, ודורש החלפה של תרופות עד למציאת המתאימה ביותר. הייתי ממליץ לפנות למסגרת ציבורית, שבה ניתן הטיפול ללא תשלום בתחנות עירוניות לבריאות הנפש או ביחידות פסיכיאטריות של קופות החולים. מסגרת כזו אמורה להימצא בכל עיר בארץ וזכות הפניה אליה מוקנית לכם בחוק, על פי מקום המגורים הרשום בתעודת הזהות שלכם.

במקרה כמו זה שאת מתארת מקובל לקבל את הפונה באופן מיידי מבלי לחכות ברשימות המתנה. וזאת, לאחר ראיון הקבלה הראשוני בתחנה. הייתי מתקשר כבר בתחילת השבוע הבא ומבקש לקבוע תור לראיון בהקדם, לאור מצבו הקשה של בעלך. כמובן שניתן עוד לפני כן לפנות למיון פסיכיאטרי באחד מבתי החולים לבריאות הנפש בארץ.

בהקשר הפסיכולוגי, כולכם זקוקים לליווי. את והילדים. גם כאן, ייתכן שהמסגרת הציבורית תוכל להתאים. בכל תחנה עירונית עובדים לצד הפסיכיאטרים גם אנשי מקצועות טיפוליים אחרים, כמו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. בנוסף, קיימות עמותות שונות, כמו "אנוש", שמתמחות במתן עזרה וליווי טיפולי ושיקומי מתמשך, ללא עלות כספית ניכרת (אם בכלל), לאנשים במצבו של בעלך ולקרובי משפחתם. גם כאן, הייתי ממליץ לכם להיעזר באחת המסגרות הללו. את, למשל, יכולה להיעזר במסגרת קבוצתית של אנשים שעוברים ועברו חוויה דומה עם קרוביהם.

מלבד כל זאת, הייתי מנסה לחשוב על מקורות תמיכה נוספים - הורים, חברים לעבודה, חברות - ומשתף אותם במה שעובר עלייך. ככל שתוכלי להיעזר באנשים שבמילא נמצאים סביבך ולהיות איתם בקשר פתוח וגלוי ביחס למה שעובר עלייך, כך תוכלי אולי למצוא נקודות משען חשובות להמשך הדרך. בכל מקרה, אין מה להסתיר מקרובייך את מה שבמילא עובר עליכם.

חזקי ואמצי, אורלי. מאחל לך את הטוב ביותר האפשרי.