בעיה

שלום לך 'בכלל לא חשוב',

למה 'לא חשוב'? לי זה נשמע חשוב מאוד!
עצוב לשמוע שכך את מרגישה, חסרת חשיבות, חסרת ערך, מכוערת, לא טובה. קל לראות איך מתוך תחושה כזו את נתפסת כעצבנית וחסרת סבלנות. נראה כי תחושתך שאת 'בכלל לא חשובה' מתחזקת במפגש עם אחרים, ומתוך החרדה ששוב תמצאי עצמך 'לא חשובה', את הופכת חסרת סבלנות, שתקנית, עצבנית. איך לא?
חשוב להבין מהיכן הביקורתיות החריפה הזו? ולנסות לבנות סביבה תומכת יותר, מכילה יותר, נעימה יותר. לעיתים קרובות אנחנו מפנימים את היחס שאותו אנו רגילים לקבל, שבתוכו אנו גדלים. כשיחס זה הוא ביקורתי, פוגעני ומוריד ערך, אנו נוטים לתפוס את עצמנו ככאלו (לא חשובים, מכוערים, מגוכחים...), וכאשר הסביבה שמה לנו מראה של הצלחה, של פרגון ועידוד, נוכל לפתח בתוכנו תחושה של ערך, בטחון והצלחה.
חשוב לבחון את הסביבה שבה את חיה, ומה בתוכה פוגע בך, ומוריד לך את הבטחון, ומה יכול לסייע להעלות אותו - איזה יחס סביבתי יכול לעזור לך?
כמו-כן, חשוב להבין האם לא פועלים כאן גם כוחות פנימיים של הרס, שנאה עצמית, וכדומה מתוך קונפליקטים פנימיים המעוררים בך תחושה חצויה. את רוצה דבר מסוים (להיות אהובה על ידי מישהו, למשל), אך כועסת על עצמך על כך (משום שאת חשה שזה קשר לא ראוי), ועל כן תופסת עצמך כחסרת ערך.
אלו כמובן השערות בלבד, שאלות שחשוב לנסות ולפתוח, אולי עם חבר/ה, קרוב/ת משפחה או כל אדם אחר שמרגיש שאפשר לבטוח בו ולהיחשף.
את יכולה גם לנסות לעקוב אחר הליכי המחשבה שלך ולנסות לראות האם ניתן במקרים מסויימים להחליף מחשבות שליליות במחשבות בעלות אופי חיובי יותר (למשל, במקום לחשוב אולי אעשה טעות וזה יהיה משפיל', כדאי לזכור כי 'כולם עושים טעויות', וש'בריקודים עלעיתים רחוקות שמים ממש לב לטעויות של אחרים' וכדומה).
אם את חשה שמצבך מחמיר ואינך יכולה לקבל עזרה משום מקור אישי שקרוב לליבך, הרי שחשוב שתפני לעזרה מקצועית על מנת למנוע החמרה של התהליך והמשך הימנעות מעשייה חברתית ואחרת שהיא חשובה ביותר עבורך.

בהצלחה