לא מוצאת את עצמי

לפני כשלוש חודשים היה לי משבר רציני.
מגיל 14 סבלתי מדכאונות ונסיונות לפגיעה עצמית, וכעת, בגיל 18 הצלחתי להתגבר על זה אבל לא על החרדות.
ובצורה הכי מוזרה בעולם, אני מרגישה שהמצב התהפך בשבילי, במקום הרצון למות זה הפך לפחד מהמוות.
היה לי משבר, הכנסתי לעצמי לראש שנדבקתי באיזו מחלה קטלנית וניסיתי במשך חודשים לשכנע את עצמי שזה לא ייתכן ולא אפשרי, ביקרתי אצל רופאים שחלקם תמכו בהיגיון שהדבר לא ייתכן וחלקם הגבירו את חרדותיי ואף צחקו עלי. כרגע פחות או יותר הצלחתי להדחיק את הפחד מפני המחלה ולשכנע את עצמי שלא קיים שום היגיון או סיבה לפחד הזה, אבל החרדות והמשבר הזה היו כל כך חזקים עד כדי שכיום אני מפחדת לדבר על המוות, כל מקרה רע בחדשות או משהו נראה כמו סימן רע בשבילי,אני מפחדת להשתמש במשפט יומיומי שכל בני גילי (18) משתמשים בו, כמו "היית מת" וכו'. אני עסוקה בחרדות ופחדים, מפחדת ממחלות, זה הגיע לכדי פחד לצאת מהבית ולהידבק באיזו מחלה. זה עצר אותי מללכת לחוגים וללימודים באוניברסיטה, אני לא יכולה למצוא עבודה והמשפחה לוחצת עלי שבאמת הגיע הזמן, אני אפילו לא מסוגלת לצאת מהבית כדי להיפגש עם העובדת הסוציאלית. אני מרגישה שבמקום לתמוך בי ולהבין אותי כולם אומרים לי "תצאי כבר מהסרט הזה" אבל הם לא מבינים שאני בעצמי רוצה ולא מצליחה. איבדתי את עצמי, אני כל היום עסוקה בחרדות ומחשבות רעות. לאן ממשיכים? מה עושים? המשפחה לא מסכימה לשלם כסף לפסיכולוג או פסיכאטר מנסיבות שאני לא רוצה לנקוב כאן, ואין לי כסף. העובדת הסוציאלית מחמירה את מצבי, ואני תקועה לגמרי. אין לי כסף, אין לי חשק לשום דבר. כל היום רק חרדות ופחדים. בבקשה תעזרו לי, מה אני עושה? איך אני ממשיכה מכאן? המצב שבו הייתי קודם, של הדכאונות והרצון למות היה הרבה פחות גרוע מהמצב שלי עכשיו, הייתי נשארת במצב הזה עם הייתי יודעת מה מצפה לי.