הפלה ודכאון- עזרה דחופה

בעצם, אני כן מרגישה אליו אהבה, אני כן מכבדת אותו ורוצה את החיים שלי לצידו אבל בו זמנית אני מרגישה שנאה עזה כלפיו. אני אבודה, וחוזרת לדכאונות הישנים, לרצון לחתוך, לרצון להתאבד... אני מפחדת מההפלה הזאת, מפחדת מהמציאות שתיהיה אחריה, שבה אני אתמודד כל החיים שלי עם הידיעה שהרגתי אותו, לא נתתי לו הזדמנות. שאולי זה גם הסיכוי האחרון להשאיר את הקשר הזה עם החבר שלי?

הרגשתי צורך חזק לפרוק את זה, ולשאול אותכם איך ממשיכים מכאן?
ישבתי שעות באתרים וקראתי מאמרים על הריון לא רצוי, עניתי על השאלונים ששם, על מה שאני אפסיד וארוויח עם אני אגדל את הילד. יהיו לי הפסדים גדולים, אבל אני חושבת שאני מוכנה להתמודד איתם בשביל לתת לילד הזדמנות. אבל איך אני יכולה לעשות את זה לחבר שלי שאני אוהבת? להרוס לו את החיים, אני יודעת שהוא נגד לגמרי אבל הוא אומר שיתמודד עם כל החלטה שלי, ואם אני אביא את הילד הזה לעולם, הוא יצטרך להיות איתו... למרות שאני לא מחייבת אותו בכלל. אני שבורה, מבולבלת, אבודה, פניתי לעובדת הסוציאלית שלי למרות שזה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות, והיא כרגיל התחילה להגיד לי שאני חולה, והכל חרא, ואני צריכה להתאשפז דחוף. וזה כל מה שאי פעם שמעתי ממנה, אפילו כשהרגשתי הכי טוב בעולם. אפילו כשבמשך חצי שנה לא חתכתי, רציתי לחיות, התמודדתי עם החרדה החברתית, היא אמרה שהכל רע. ועכשיו פניתי אליה והיא שוב רוצה שאתאשפז, ואני לא רואה סיבה, אבל מה שהיא אמרה כרגיל הצליח להוריד את כל הביטחון שלי לאפס.
בבקשה, אולי מישהו יודע איך אני ממשיכה את המערכת היחסים הזאת? מה אני צריכה לבחור? איך ייתכן שזאת בחירה של שחור או שחור, אין אמצע?
עזרו לי.... בבקשה....

בבקשה אל תגידו לי שאני רק ילדה קטנה, אל תגידו שהכל יהיה בסדר ועוד יהיו לי ילדים.
רצח זה רצח, ולא משנה מה העמדה של האחרים כלפי הפלות, ככה אני רואה אותן.
ואני מכירה הרבה "ילדים" כמוני שהביאו ילדים, והם הסתדרו, הם אף פעם לא הצטערו.
אם לא הרגשתי שאני אחייב בזה את החבר שלי, ואפיל אותו ביחד איתי, אז לא הייתי שוקלת את זה אפילו, הייתי משאירה אותו. אבל כנראה שלחבר שלי זה לא עד כדי כך חשוב כדי לוותר על הכל, כמוני. והיו לי חלומות גדולים.
אני עייפה ומפוחדת, הלוואי שהוא היה עוזב אותי ונותן לי לגדל את הילד לבד, זה כל כך כואב שאני צריכה לבחור בהפלה בגללו, ובגלל ההורים שלו. והוא, שתמיד חשבתי שהילד הזה יהיה הרבה יותר חשוב לו מאשר לי. הוא טוען שהוא אוהב אותי, ושיום אחד נתחתן ויהיו לנו הרבה ילדים אחרים. איך הוא יכול להגיד משהו כזה? הילדים האחרים לא ימלאו את המקום של הילד הזה. נשבר לי הלב.

כן יש אמצע, פשוט לשים קץ להכל, אבל אני לא מצליחה לאסוף את האומץ הדרוש. זה כל כך מפחיד, וגם ברגע הזה אני מרגישה לבד מתמיד...

שלום לך,

את נמצאת בצומת קריטית, שכל החלטה בה תשפיע באופן מכריע על המשך חייך.

ליבי איתך, עם לבטייך וייסורייך. אני מברכת אותך על הבגרות והאומץ לראות זויות מבט כל כך מרובות, ועל נחישותך להגיע להחלטה הנבונה.

בשלב זה, את חייבת לקבל ייעוץ ותמיכה יותר משמעותיים ממה שאנו בפורום וירטואלי צנוע זה יכולים להציע לך. אינני מכירה אותך ואת נסיבות חייך, וכל מילה שתכוון אותך לכאן או לכאן תהיה בבחינת חוסר אחריות משווע.

לא תארת כל גורם תמיכה והכוונה מסביבתך הקרובה, ובעיקר הורים. אני מקווה שיש לך כתובות אמינות להתייעץ איתן בסביבתך הקרובה.

כדאי לפנות לארגון "דלת פתוחה" שמציע פגישות פנים אל פנים בנושאים שאת מתמודדת איתם, ויוכלו לתת ייעוץ והכוונה לך, ולך ובן זוגך יחד.

אפשר להעזר בדחיפות גם במסגרת ייעוצית פרטית, שתוכל לתת לך מענה מיידי.

בהצלחה לך, את מוזמנת לשתף בהחלטתך ושלומך בהמשך הדרך.