משמעות "הגוף" בטיפול

שלום דנה,

אכן הגוף והנפש מערכת אחת הן! מי שמתייחס רק אל ההיבט המילולי בשיחה עלול להפסיד המון עושר שמובע דרך הגוף.

כבר פרויד זיהה את הפוטנציאל העצום של שפת הגוף, למשל כשאמר "מי ששפתיו חתומות ישוחח דרך קצות האצבעות..". או כאשר הציע שהמטופל ישכב על ספה, בהנחה שכאשר הגוף נינוח הנפש מרפה ומתמסרת.

בטיפול הנפשי המקובל היום, המטופל אינו שוכב עוד על הספה (וגם לא על מזרן כמו בתמונה שהראת), אך בהחלט יש רגישות ותשומת לב לרמזים גופניים, כמו: צורת הישיבה, מתח השרירים, "טיקים", קצב הנשימה, הבעות הפנים, קשר עין, הסמקה, רכינה קדימה לעומת התרחקות, צורת הלבוש וכו'. המטפלת תבחר את העיתוי והאופן המתאים ביותר להתייחס ולפרש את שפת הגוף. לעיתים היא תציע גם התערבות שקשורה לגוף, כמו שינוי מנח הישיבה, הרפייה, או עבודה על נשימה.

יתרה מכך, המטפל קשוב גם לגופו שלו, לשינויים, תגובות וסימני מתח בתוך עצמו. כל אלו יכולים להעיד גם הם על המתרחש (למשל, השיחה נינוחה, ואילו המטפל חש את גופו מתכווץ כאילו סכנה מתקרבת).

לבסוף, טיפול נפשי חותר לתת תחושה של חיבוק, של החזקה. גם אם אין מגע פיזי בין המטופל למטפל, עדיין חוויית החיבוק וההחזקה מאד נוכחת, גם אם ברמה סמלית ונפשית.

עבודה אינטנסיבית עם הגוף, הכוללת מגע והתערבויות גופניות (כמו המוצג בתמונה) פחות אופיינית לפסיכותרפיה. היא מופיעה בצורות טיפול מקבילות, כמו טיפול בתנועה שציינת, טיפולים הוליסטיים ועוד.