דייי כבר.

שלום בן 19.

אתה מתאר סבל גדול, שנמשך הרבה זמן. מצטער שנקלעת למקום כזה קשה, ומקווה בשבילך שתוכל לצאת משם מהר.

כפי שזה נראה לי, אחת הבעיות שמשאירות אותך בתוך הייאוש קשורה לכל מיני החלטות שקיבלת, שאותן אתה מתאר כאילו הן אקסיומות מוחלטות שקובעות את האמת הבסיסית: שאסור להיעזר באחרים, שלא צריך לקחת תרופות, שצריך הכל לעשות לבד.

אני, למשל, חושב ההיפך ממך: שאי אפשר בלי להיעזר באחרים; שבמקרים מסוימים תרופות יכולות להועיל ולהתניע תהליכים של שינוי; ששינוי אמיתי אינו רק כזה שעושים אותו לבד.

גם ביחס לטיפול, ייתכן שיש לך דעות קדומות בלתי מוצדקות. ממליץ לך מאד להתנסות בכך. ייתכן שתראה שטיפול אינו מקום שבו מישהו "בא מהצד" ומתקן אותך כמו שמתקנים מכונה. ייתכן שתפתיע את עצמך דווקא שם.

בכל מקרה, ניסית לבד כבר הרבה זמן, אז למה לא לנסות ביחד? מתאר לעצמי שתוכל למצוא את המסגרת המתאימה לך - פרטית, דרך קופת חולים במחיר מסובסד, או ללא תשלום במסגרת השירות הציבורי בתחנות של משרד הבריאות.

שיהיה בהצלחה!