מקווה לחוות דעתכם

שלום חסויה,

מעודד לדעת שביתך מצליחה לקיים אורח חיים נורמטיבי ופורה בגילה הצעיר. נראה כי האוטונומיה וההגדרה העצמית חשובות לה מאד, ואולי מתוך המסע שלה לניפרדות עצמית, היא גם יורה חיצים, כמי שחרד, ושומר באדיקות, על גבולותיו ועצמאותו.

חשוב שתקפידי לחזק ולכבד את זהותה העצמאית, לפרגן ליכולותיה, ולהציג את דעותייך באופן שלא יערער על עצמאותה. (אימהות עלולות בלי משים להיות מתערבות, ביקורתיות או מגוננות, כאשר הילד רוצה לפרוש כנפיים, והדבר עלול לייצר קונפליקטים).

בד בבד, חשוב שתעמדי גם על הזכות שלך לקבל יחס מכבד וסביר. מיד עם קפוץ הפיוז, הכרחי שלא תיגררי להרמות קול, ותאמרי בתקיפות שאפשר לדבר, ולהקשיב, רק בטון דיבור ולא בצעקות וקללות. כל אינטראקציה אלימה צריכה להיפסק מיד, ובאמצעים רגועים ותקיפים, מבלי להיגרר לעימות.

לגבי ה"פרנויה" לא ברור האם מדובר במצב הפסיכיאטרי של אדם הבטוח שמנסים לפגוע בו, או מדובר במטאפורה לחשדנות שלה.

רצוי לפנות לטיפול יחד, כטיפול משפחתי לביתך ולך, ולחברי משפחה נוספים המעורבים. אין להצביע עליה כעל "בעייה" כי זה גורר התנגדות ועלבון מצידה. כמשפחה, יש לכם בעיה משותפת שכל אחד תורם את חלקו לה, ולכן טיפול משפחתי יכול להיות יעיל ולגייס את שיתוף הפעולה שלה. בטיפול תקבלו חיזוק לסמכות ההורית, ואולי גם תוכלו להבין יותר את שורשי המצוקה והפגיעות של ביתך (מן הסתם המצוקה שלא לא נוצרה יש מאין).

אפשר שגם את תיפני לטיפול או הדרכת הורים, ותבקשי ממנה להגיע לחלק מן הפגישות.

בהצלחה,