שלום לכם רוני שחף והפסיכולוג החדש

שלום קספר.

מבין כל השיקולים שאת מציגה, נראה לי שהצורך במקום לנוח בו מהעולם, הוא החשוב ביותר. ממליץ לך להקשיב לצורך הזה. ייתכן שאשפוז באמת יאפשר לך למצוא מסגרת שבה תרגישי יותר מוגנת, הרחק מהלחצים המלחיצים שבחוץ.

בכל מקרה, גם אם את פונה לאשפוז, תעברי לפני כן ראיון שבו תוכלי לברר אם זו היא המסגרת המתאימה לך. גם אם תחליטי להתאשפז, יהיה באפשרותך לצאת מהמקום, במקרה שתחליטי על כך (רק אשפוז כפוי אינו מאפשר שחרור מיידי, ובמקרה שלך לא מדובר על מצב כזה).

שיהיה בהצלחה,

באמת העולם הזה עצוב , קשה , גם לנוח במקום כזה .
אני נצמאת בקבוצה טיפולית של עזרה הדדית , ועולה לפעמים נושא הבדידות שבאה אחרי האישפוז , או כאשר המצב הרע . אם ממחלה, משבר וכו.....
הסביבה מתקשה להבין ולקבל , והרבה מהקבוצה (וכמו כן גם אני,) איבדו מחברהם הטובים סטיגמות הן כמו הצרות שיוצאות מתיבת פנדורה .
איך ? איך ליפני שנתיים ההיתי מרוויחה בכבוד ארבעת אלפים שקל , ועכשיטו אני חיה בעוני מקיצבת נכות .
עצוב , אבל זהו המצב .
חברים אמיתים נמדדים בעת צרה .

אמנם אשפוז כפוי הוא כמו מעצר מנהלי, אבל גם אשפוז מרצון במחלקה סגורה הוא בעייתי מאד, מכיון שלפי החוק, מי שמתאשפז מרצון יכול להשתחרר בתוך 48 שעות בתנאי שמנהל המחלקה אישר זאת. אך בפועל, מרגע שהתאשפזת אתה נתון לחסדיהם של מנהלי מחלקת הכליאה הפסיכיאטרית. ואני בכוונה בוחר את המילה "כליאה" כי לפחות רבע מהמאושפזים שם נמצאים בניגוד לרצונם ותוך פגיעה אנושה בכבוד האדם שלהם. יש חוק שמסדיר את העניין הזה ושמו "החוק לטיפול בחולי נפש 91'" והוא פוגעני וגורם לעוולות מהסוג שקרו לי ולרבים וטובים.

אני הייתי מאושפז במחלקה כזאת שנחשבת "טובה" בענף, ועברתי שם מסכת איומה של השפלות שכללה הפשטה בכח מהבגדים והלבשה במדי אסירים, איומים בקשירות, כליאה, פיקוח מחריד, רישום של כל תנועה, התנשאות ותחושה שאין עם מי לדבר, אלימות של אחים בריונים, ורק בעקבות התערבות של עורך דין שאיים לפנות למשטרה שוחררתי. בכנות ההרגשה שלי קרובה מאד לחוויה של אונס

אגב,
היום אני בדרך להיות עובד סוציאלי עם המלצות, וכבר מזמן לא מאובחן כ"סכיזופרן" (אם בכלל יש דבר כזה מחלות נפש -כנראה שזאת פיקציה פוליטית) ונטול תרופות: ממש לא הסיינטולוג ההזוי או נפגע מערכת ממורמר כפי שאולי אנשי המקצוע בפורום מדמים לעצמם. תאמיני לי שמה שתארתי פה זה לא החוויה יוצאת הדופן שלי אלא הנורמה וסיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב.

יש המון מסגרות פתוחות טובות, וממש ממש ממש לא מומלץ להכנס למתקנים המיושנים והנעולים של הממסד בשביל להרגיש יותר טוב, מה גם שאין שום הוכחה שבאמת נרפאים שם. (אנשים מודים שהם "קיבלו תובנה למחלה" כי זאת הדרך היחידה לצאת מאשפוז כפוי, זה לא אומר שהם מרגישים באמת טוב יותר. בדר"כ הם בטראומת אונס)

אשפוז בביח פסיכיאטרי קצת דומה במטאפורה לפיצוץ גרעיני.

הטראומה שתארתי היא רק הפיצוץ הראשוני,

אבל רוב הנזק קורה בהמשך בכמה דרכים: קודם כל, יש המון רישומים סמויים וגלויים עליך. את נכנסת אוטומטית למאגרי חולי-הנפש של משרד הבריאות, של משרד התחבורה, של המשטרה (כל שוטר תנועה שיעצור אותך בעתיד, בהנחה שלא תאבדי את הרישיון בעקבות האשפוז , יראה על הצג סימון של "ח.נ." , שזה ראשי תיבות של... ) , ועוד כל מיני רשימות שחורות לא רישמיות שלפי השמועות מודלפות בין חברות הייטק וגופים שונים במשק.
בנוסף, כנראה שתהיי מנועה מלעבוד בכל המגזר הציבורי. כולל בתי ספר (עכשיו יש בדיקות חדשות בשנים האחרונות לראות שלמורים יש "בריאות תקינה", וכולם יודעים שלא מעניין אותם אם לעובד ההוראה יש אולקוס...) , לא תוכלי לעבוד בשום מקצוע אחראי, החל מאחות, או פיזיותרפסטית, וכלה במורה לנהיגה או נהגת מונית ! אפילו טכנאית שיניים נחשב כמקצוע רפואי שמצריך כשירות נפשית שאשפוז פסיכיאטרי פוגם בה.
מעבר לזה, יש שמועות, ותמיד משהו ידלוף, ולא תאמיני כמה מהר כולם מסביבך ידעו וילחששו. לא תביני כמה זה עוצמתי עד שיום אחד זה יכה בך, שאנשים מסביב יודעים שאושפזת. אנשים חושבים שסטיגמה זאת סתם מילה ריקה, אבל למי שחי את זה ממש לא - והרבה מזה אגב באדיבות הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שמחזקים אותה. אני יכול להמשיך לתת עוד דוגמאות (יש לי עוד כמה) אבל נראה לי שהרעיון ברור. אשפוז פסיכי' זה רעיון רע מאד, ולא משנה איזה סיפורים ימכרו לך על כמה שהיום המצב שונה מפעם כמה הטיפולים מתקדמים ו"שיש שיקולים לכאן ולכאן". תאמיני לי, אני הייתי שם. וגם בצד השני של המתרס - המטפל ... אני יודע על מה אני מדבר. אם הברירה היא להתאשפז אז לכי לטיפול פרטי ופתוח, ורק לשם.
(וגם לי צפויות בעיות קשות להירשם בפנקס העו"סים, אם תהית)

תיוג של חולת נפש שאושפזה גם ימנע ממך הגירה למדינות רבות בעולם,
ימנע ממך לאמץ ילד, אם תרצי (או חלילה תצטרכי... לא לכולם זה בא בקלות ביולוגית),
יפגע בך קשות בהליכי גירושין (יש מה שנקרא מבחן מסוגלות הורית שעושה פקידת סעד- כחולת נפש מאובחנת, סיכוייך קלושים להשאיר את הילדים אצלך),
ואם כבר מדברים על ילדים וחתונות - יהיה לך הרבה יותר קשה למצוא שידוך עם הכתם הזה של הפסיכיאטריה על המצח. אות קין מודרני... שזה אולי הדבר הכי קשה.
מה עוד?
אנקדוטות קטנות נוספות ... בקופת החולים כל רופא, בלי קשר להתמחות שלו , יראה שאושפזת, ותתפלאי לראות שגם אורתופד לרוב ידבר איתך כמו אל ילדה מפגרת אחרי שהוא יציץ בתיק הרפואי. אם פעם תסתבכי בהליך משפטי או פלילי העדות שלך תחשב כפחותת ערך (כי את הרי חולת נפש ולא ברור מה כושר השיפוט שלך ואם לא הזית את עמדתך), אם למשל תרצי, אולי תצליחי להיות עורכת דין (מקצוע חופשי יחסית לא חסום), אבל להתקדם למשל למשרת שופט - ממש לא.... את הרי חולת נפש. רישיון טיס, בחלומות, על רישיון לנשק אין מה לדבר (דופק בעיקר בנים שיכלו למצוא חלטורה באבטחה בקלות), משכנתא - בעיה. רוב חברות הביטוח לא מוכנות לבטח ריסק ומחלות לחולי נפש, אז יש בעיה רצינית לקבל משכנתא מהבנק. כל המכלול הזה יוצר מצב שכושר ההשתכרות שלך יפגע באופן חריף, וגם החופש שלך. וזה ימשך גם שנים אחרי האשפוז... מקווה שהשתכנעת שבתי חולים פסיכיאטרים הם לא המקום לפתור בהם בעיות, אלא רק ליצור בעיות חדשות - מהגיהנום. שוב, חוזר פה כמקודם על המלצתי החמה לטיפול תומך - רק לא שם.

שממליץ על מעשים בעלי השלכות נרחבות מבלי ליידע את הפונה על תוצאותיהם האפשריות, מתוך הנחה שאנשים מודעים לכל הנ"ל.

אם אתה ממליץ על נקיטת פעולה - מן הראוי שתפרט את הסיכונים הכרוכים בכך, בצד ההסבר על היתרונות.... פרגן לאנשים שישכילו לעשות את הבחירות הנכונות כשמירב המידע באמתחתם.
תודה ולילה טוב.

ודאי אתה יודע היטב, שהראיון שדיברת עליו לא מעניק ביטחון מלא שאשפוז יתבצע רק במידת הצורך.
אתה מודע מן הסתם לקלות האצבע על ההדק של אשפוזים והמנהג הרווח של פסיכיאטרים לדחוף תרופות ולעשות היפר-דיאגנוזה לכל מה שזז.
אתה גם יודע שיש אינטרסים לא ענייניים בחלק מהמחלקות שקשורים בצורך למלא מיטות בכדי להצדיק תקנים או לתגמול ממשרד הבריאות.
לפיכך קצת מפתיע שאתה מנפנף ב"ריאיון" שעושים באינטייק כאילו שהוא ערובה נגד אשפוזי שווא, שקורים (לפחות אם נסתמך על הביקות השיפוטית בנדון, ואחוזי הריפוי המדהימים שקורים בסמוך לעירעור למחוזי - אחרי ועדת ערר שניה באשפוזים כפויים) חדשות לבקרים . גם מציק לי שאתה מתעלם מכך שהמון פעמים כשאנשים מתאשפזים "מרצון" זה קורה בסיטואציות דומות , כשבמהלך ה"ריאיון" הפסיכיאטר רומז ברמז עבה ואפילו אומר בפירוש, שאם לא תתאשפז מרצון - נאשפז בכפיה.

נכון להיום : אני לא איש מקצוע, ולא עובד סוציאלי , אלא כותב על דעת עצמי את דעתי האישית, כמי שמעורה בנושא ומכיר מבפנים.
אין לי אחריות לשום דבר שאת או מישהו אחר תעשו בעקבות מה שכתבתי, ובכל מקרה אני ממליץ להעזר בטיפול כלשהו .

רק היה חשוב לי להבהיר שלא תהיינה אי הבנות .