תשישות

שלום אני.

את מתארת מצב שבו אמנם את פעילה, אבל מתעייפת מהר, כאילו כבויה מבפנים - לא ממש מסורה ומשוקעת בדברים שאת עושה, אלא בעיקר מסמנת אותם, מרפרפת על פניהם בחוסר עניין. כשקשה לך להרגיש שאת מסורה לדברים שבעולם, כשאין תחושה פנימית של מעורבות ושל משמעות, החיים באמת הופכים לעניין טכני, עקר, ריק במידה רבה.

הנושאים הללו - שקשורים כולם במה שנקרא "משמעות החיים" - עולים על פני השטח לפעמים דווקא בצמתים מרכזיות של החיים, בתקופות מעבר: אחרי שירות צבאי, נניח, או לקראת החלטה על סוג מקצוע שיוכל להתאים. יש גם אנשים שנוטים לחוש כך באופן כללי, כסוג של עמדה בסיסית ביחס לעולם.

בכל מקרה, למרות שהעצה הזו יכולה להישמע לך נדושה, נראה לי שדווקא תהליך טיפולי יכול להועיל, כמסגרת שבה ניתן לברר את מה שכרגע נראה כמו אי נוחות כללית וחוסר יכולת למצוא את הכיוון המתאים. הייתי ממליץ לך לחשוב על מסגרת כזו, ציבורית, באמצעות קופות החולים, או באופן פרטי.

שיהיה בהצלחה,