זקוקה לעצה

שלום לך.

דברייך באמת נשמעים מדאיגים. מפחיד לראות עד כמה נימוקים רציונליים אינם תמיד מצליחים לשכנע מישהו שננעל כבר על רעיון מסוים, ולא חשוב כמה בטוחים שהוא טועה וכמה מנסים לשכנע אותו בכך. התחושה היא בוודאי קשה - את איתו, בת זוגו, ובכל זאת ידייך קצרות מלהושיע.

ייתכן מאד שהחבר היה יכול להיעזר דווקא בגורמים חיצוניים, שיכולים להוות בשבילו סמכות מקצועית. אפילו רופא משפחה יכול לשמש כגורם כזה. האם יסכים ללכת ולהתעייץ איתו? האם אחרים בסביבה שלכם מודעים להחלטה שקיבל - הוריו? חבריו? אם יסכים לפנות לטיפול נפשי, זו יכולה להיות מסגרת מתאימה עבורו, במיוחד בהקשר של מאורעות העבר שרמזת עליהם בדברייך.

בכל מקרה, הייתי ממליץ לך לפתוח את נושא האכילה, רק בהסכמתו של החבר, ולשתף בו אנשים נוספים שקרובים לכם. כך יש סיכוי גבוה יותר שמשהו ישתנה לטובה.

מאחל לשניכם הצלחה.