מצב קשה מאוד

הכוונה היא פחד מהרג חפים מפשע מעבר לגבול, כלומר בלבנון, שהיו בין המחבלים.

שלום יואב.

יש משהו נוגע ללב בדבריך ובמצוקה שאתה מתאר. מתחשק לומר "יואב יואב, כמה שאתה צודק!" ולתת לך חיבוק גדול.

מלחמה זה דבר נוראי שפוצע את כל מי שמשתתף בה, גם את אלו שניצחו וגם את אלו שהפסידו. מאבק אלים משאיר צלקות, גלויות יותר או פחות. גם מי שאינו מוטרד מהאלימות שבה לקח חלק, וללא שום קשר לעמדתו הפוליטית, איכשהו מביא אותה לידי ביטוי - בכביש, בתור בסופרמרקט, עם חבריו, כלפי עצמו.

במקרה הטוב, המצפון מעיק והאדם משתדל להבא לעשות יותר טוב בעולם. אנשים מבינים בדיעבד את משמעות מעשיהם, ומתעשתים - משתמשים במה שעבר עליהם כדי ללמוד איך לנהוג אחרת בעתיד, או איך ללמד אחרים.

במקרה שלך, נעשית מותש עד כלות הכוחות מהנטל הכבד של משמעות מעשיך. המצפון מכביד באופן שאינו מאפשר לך לחיות. מהבחינה הזו, המצפון אינו משרת אותך, או את האנשים שסביבך שהיו יכולים ליהנות ממך כפי שהיית לפני שפרץ המשבר.

אז מה עושים? אני מבין שאתה נמצא בטיפול, וטוב שכך.

אני מבין מעצם הפנייה לכאן שאתה מוצף כעת בתחושות של פחד וחוסר אונים ושהמסגרת הטיפולית אולי אינה מספיקה לך בשלב זה. ובכל זאת, נראה לי שבעזרת הטיפול שבו אתה נמצא תוכל לברר מה היה יכול להתאים לך: השיחות עם המטפל, שיחות נוספות במסגרות קבוצתיות, שימוש לתקופה מסויימת בטיפול תרופתי.

מקווה שהתקופה הנוכחית תהווה בשבילך נקודת שפל שממנה רק ניתן לעלות, ושיימצאו הזמנים היותר טובים, כולל לימודים או כל פעילות מעשירה ומאתגרת שהיית רוצה לעסוק בה.

בברכה,

מרגיש תחושות כבדות של אשמה על הדברים שהשתתפתי בהם בשירות הצבאי .
בעשור האחרון צהל היה מעורב במלחמות שנויות במחלוקת ופגע רבות (אני מדבר על עובדות) גם באזרחים חפים מפשע. יש שיצדיקו את זה בתירוצים כמו "לא היתה ברירה, המחבלים מסתתרים בין נשים וילדים", "במלחמה , מה לעשות, יש קורבנות" , או אפילו באמירה האומללה "החיילים שלנו שווים יותר מהאזרחים שלהם" . אח"כ אותם אנשים מקיפים אותנו ביומיום. אלה האנשים שדוחפים אותך בתור בסופרמרקט ובדואר, שצופרים ומנסים להרוג אותך על הכביש, שמקללים, ומתיחסים באופן מבזה לנשים.
אלה האנשים שמתיחסים להומואים, ל"חולי נפש", לעובדים זרים, לערבים, לחרדים, לנשים וכו' באופן דכאני . כי זה החינוך שקיבלנו בשטחים ובלבנון בצה"ל. ככה זה.

בדיעבד, משעה שהדברים כבר נעשו, עומדות בפניך 3 אפשרויות .
1. להצטרף לעדר של הבהמות שמצדיקות ומקדשות את ההתנהגות התהליך של התפרקות צהל מערכיו (כמו טוהר הנשק), ולרוץ עם כולם אל עבר הקריירה והכסף, ולהמשיך לפטפט על כמה שצהל הוא הצבא המוסרי בעולם (הוא לא. הוא גם לא הצבא הכי לא מוסרי, אלא סתם עוד צבא מערבי כמו צבא ארהב וצבא צרפת וצבא גרמניה) .
2. התאבלות, הנצחה, ועיבוד התכנים בטיפול פסיכולוגי יקר ואינסופי, כמו שאני מבין שאתה עושה .
המשמעות היא שאתה "מודה" שהבעיה היא אצלך , שאתה החריג פה שנזקק לטיפול ולא שהחברה שלנו דפוקה ואלימה ואתה דווקא הנורמאלי !

3. לקחת את הכוחות שלך ולתעל אותם למקומות של צדק ותיקון . לא אומר לך איך לפעול בדיוק כי זה עניין שלך מול המצפון שלך, ואני לא בא למכור לך את המשנה הפוליטית שלי. אני מכיר למשל חיילים שהיו איתי בשטחים שהצטרפו לעמותת "שוברים שתיקה" (אני לא חבר בה) ובכך הם מנסים לחשוף עוולות ולמנוע את הבאות, ויש כאלה שהצטרפו לתנועות פוליטיות אחרות מימין ומשמאל, או מנסים לתקן את העולם דרך העשייה החברתית, התנדבויות במקומות שונים, ועוד.

ברור שאלה מתי מעט, ולרוב החבר'ה בגילאים שלנו פשוט לא אכפת מהדברים האיומים שעשינו בעופרת יצוקה, באינתיפאדה השניה, ובלבנון 2. . . אז לפחות תשמח שאתה בצד של בני האדם הנאורים והחושבים (האחוז הקטן שקיים בכל חברה ובאמת מרגיש אחראי למה שהוא והסביבה עושים ).

בהצלחה ותדע שיש עוד כמוך

אחרי הצבא הלכתי גם לטיפול פסיכולוגי , בהתחלה זה היה נחמד ,
אח"כ זה הפך לטיפול פסיכיאטרי, ושם איזו פסיכיאטרית רוסייה שלא עשתה יום אחד צבא (ויש לי ניחוש מושכל על הדעות הפוליטיות שלה) החליטה שאני פסיכי והתחילה לדחוף לי המון תרופות . התרופות במינונים המוגזמים היו בדיעבד מה שגרם לי באמת לקבל התקף פסיכוטי אחד, שאחריו עברתי טראומה במערכת הפסיכיאטרית (כתבתי על זה בשירשור אחר) והיום החיים שלי נדפקו.

בסוף הגעתי לפסיכיאטר אחר שביטל לי את האבחנה וביטל לי את כל התרופות וקבע שפשוט היתה טעות של פסיכיאטרים לא מקצועיים לפניו .
אני רק אומר, שאי אפשר לסמוך על האנשים האלה יותר מדי. רובם לא רעים (גם הפסיכיאטרים שהתעללו בי באשפוז לא באמת היו רעים, הם פשוט התרגלו לעודף כח וחוסר פיקוח על מעשיהם, ומאמינים באמונה תמימה ב"מחלות נפש" ובזה שהם "מרפאים" אותן), כמו שבשביל אדם חרדי ברור מאליו שיש אלוהים ושהוא משגיח ומנהל את העולם ואת בני האדם ושיבוא המשיח (פסיכיאטר היה קורא לזה מחשבת שווא).
אז בשביל הפסיכיאטרית הרוסייה הרגישות המוסרית שלי היתה "מחלת נפש", וזאת היתה סיבה מוצדקת לסמם אותי ולא להסביר לי על תופעות הלוואי של התרופות .

פשוט , תדע לך , שבסוף התיקון העצמי מתחיל מבפנים . הפסיכולוגים מתפרנסים מהטיפולים והמטרה שלהם היא בסוף קליינטורה. הכוונות טובות בבסיס, אבל יש עוד אלמנטים לא ענייניים של כסף. תמיד.
אז תעזר בפסיכולוג, ובשלב מסויים כדאי להתנתק ממנו ולהתחיל למצוא דרכי התמודדות עם המציאות שיותר מחוברות למעשים שאתה עושה ב99% מהזמן שלך (פסיכולוג זה שעה בשבוע, החיים הם כל שאר הזמן) . לפסיכיאטר הייתי נזהר לא ללכת אלא אם כן אתה מרגיש שממש אין ברירה. אבל תלך למסגרת פרטית ובשום אופן לא לשירות הציבורי או לבתי חולים (כולל מרפאות חוץ) כדי שלא תיפול כמוני.

בהצלחה.

השנייה, כדי לאזן את הניסיון של הפסיכולוג שהגיב לך לדחוף אותך לקלחת הזאת של הטיפולים הפסיכולוגים/פסיכיאטרים. ככה זה מתחיל, בנאדם פונה לעזרה מינימאלית אצל פסיכולוג וישר מנסים להעמיס עליו "טיפולים קבוצתיים", "טיפולים תרופתיים" ("לתקופה מסויימת" - מה שב95% מהמקרים בערך הופך לשנים ארוכות, כי תוך שניה מאבחנים אצלך את ההפרעה ורושמים תרופות, אבל אחכ להוריד אותם זה סיפור מההפטרה), ובסוף אולי גם "אשפוז יום לזמן מוגבל", שלא לדבר על הנזק שהתיוג הזה גורם בטווח הארוך בחיים (וכתבתי על כך באריכות בהודעות האחרות בפורום).

המערכת הזאת צריכה את המאושפזים והמטופלים לא פחות משהם צריכים אותה. "אנשי המקצוע" (שם מכובס לפסיכיאטרים פסיכולוגים עובדים סוציאלים מרפאים בעיסוק מדריכים שיקומיים מתאמי טיפול קרימינולוגים בהסבה ובעצם כל מי שעשה תואר במדעי החברה וצריך לשלם שכר דירה מאיפהשהו) מעבירים אותך מיד ליד וממליצים לך (לעיתים קרובות בהפחדות על ההחמרה שאתה יכול לחוות אם לא תעזר בהם) על שלל טיפולים "שיחתיים" ו"אמבולטוריים".
המחקרים על היעילות של הטיפולים האלה שנויים במחלוקת ורובם לא מראים על ריפוי (אם בכלל יש דבר כזה מחלת נפש) . אם אני טועה לגבי זה אשמח להפניות למאמרים עדכניים שמראים על אפקטיביות.

בכל מקרה, רק תהיה עירני לזה שאתה נכנס פה למערכת דתית של פסיכיאטרים ופסיכולוגים עם שפה משל עצמה ועולם אמונות פנימי, שלא בהכרח חייבים לקבל אותו כי לא מדובר במדע , אלא בתורה שמפרנסת אנשים (וגם תאגידים, אבל לא נכנס לשיח הסיינטולוגי המעופש והמפורסם) - ויש מגוון חלופות אחרות . מהניסיון שלי, בסוף השינוי בא מבפנים . מתוך זה שלוקחים את עצמך בידיים ומקבלים החלטות משמעותיות.

הרבה יותר אנשים ממה שאתה יכול לדמיין נהנים מה"הפרעות" וה"מחלות" האלה.
בנוסף לאלה שכתבתי יש לך גם מטפלים בבעלי חיים, מטפלים באמנות, מטפלים מיניים, קאוצ'רים, מטפלי CBT מטפלי NLP מטפלים בגינון טיפולי, רכיבה טיפולית, מטפלים במשחק, יועצים חינוכיים למיניהם, ועוד ועוד ועוד.

שתבין, שלמרות שיש באמת בעיות בעולם, יש גם לא מעט אנשים שמרוויחים לא רע מקיומן. לאף אחד מהם אין אינטרס שכולם יבריאו, פשוט כי אז ישארו מובטלים .
כמו לשוטרים ועורכי דין אין באמת עניין שלא יהיו פושעים . . .

כתבתי מספיק לכל השבוע. כל טוב ידידי, מאחל לך שתהיה חזק ותדע לקחת את עצמך למקום טוב יותר ולהאמין בכוחות שלך .