מצוקה נפשית בבקשה תקראו ותעזרו לי

יש לי חבר שאני בכלל לא מבינה למה הוא אוהב אותי ואיך הוא נהנה איתי בכלל.
אני חושבת להפרד ממנו בגלל שאני לא רוצה "להכניס אותו לתסבוכים שלי" , אני לא רוצה שהוא יענש בגלל שאני כזאת דיכאונית וחרדתית מהחברה. אני לא רוצה לספר לו יותר מידי על זה כי אני לא רוצה להכניס אותו לזה ולעשות לו רע. מפחדת שהוא לא ידע איך להתמודד איתי ושיחשוב או יבין שאני משוגעת או משהו כזה.

נמאס לי ואני מרגישה חוסר טעם לחיים שלי. באמת שאין לי כלום ורע לי. אני לא מצליחה בשום דבר ואני כל כך חסרת ביטחון עד שאני מרגישה שרואים את זה כלפי חוץ גם אם עומדים 5000 קילומטר ממני.

אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת מה לעשות, כי יש לי כבר מחשבות אובדניות בראש למרות שאני לא רוצה למות ומפחדת מזה אבל כבר אין לי טעם בחיים ולא טוב לי בלשון המעטה..

סליחה על החפירה הענקית אבל אני מרגישה מצוקה גדולה כבר זמן רב מאוד וזה כך כבר שנים...

היי אני ממש מבינה על מה את מדברת.. אני מרגישה שתיארת בדיוק את הבעיות שקורות גם לי. אני לא פסיכולוגית או יועצת, אבל אני כן יכולה לתת לך כמה עצות וטיפים שיעזרו לי להתמודד עם כל מה שעובר עליך, והלוואי וזה יקל ויעזור במשהו: דבר ראשון, אני בת 26, אני כן יכולה להגיד לך בוודאות שככל שעובר הזמן הבעיה שלנו מתקטנת. החיים הם אוסף של חוויות מוצלחות מול לא מוצלחות, ככל שתצברי יותר חוויות של הצלחה, ותישארי אופטימית, כך תלמדי להתמודד יותר טוב עם חוויות שיבואו לאחר מיכן ותהיי יותר שלמה עם עצמך ומרוצה. תתאמני כל הזמן על הביטחון העצמי שלך. תתחילי להאמין בעצמך, באמת, מבפנים. תחפשי את הנקודה הזו בתוכך, שבה את מאמינה בעצמך ללא תלות במה אנשים אחרים אומרים. היא קיימת. יש בך עוצמה פנימית שאת רק צריכה לתת לה לצאת החוצה. תתאמני כל יום על להגיד לעצמך דברים טובים מול המראה ובכל מקום. תתאמני על להסתכל לאנשים בעיניים, ולראות שגם הם מפחדים לפעמים וגם הם רוצים בקרבתך. תבחרי את האנשים שאת מסתובבת איתם נכון ותסתובבי רק עם אנשים שמחזקים אותך ולא שופטים אותך. בכלל, תפסיקי לשפוט את עצמך, את לא יותר טובה מאחרים ואין אנשים שיותר טובים מימך, כולנו שווים. אם את מרגישה שהחרדה שלך מתחילה לעלות תנסי לאמץ טריקים שעוזרים להתמודד. לי מאוד עוזר לקחת נשימות עמוקות, לברוח שניה לשירותים להתאפס על עצמי. עוד דבר חשוב- גיליתי שאם אני משתפת חברים קרובים בבעיה שלי הם נורא מבינים ומנחמים, וזה לא שהפתעתי אותם עם מה שסיפרתי, הרי תכלס רואים עלי שיש לי את הבעיות האלה. לכולם יש חרדה ברמה כזו או אחרת, ויש לי חברה שאפילו נתנה לי עצות איך היא מתמודדת. ברגע שאני מרגישה שהחרדה שלי מתחילה לעלות אני פשוט חושבת עליה, ועל כך שנוח לי לידה, המחשבה עליה עוזרת לי להתמודד. המחשבה שיש מישהו מוכר באוקיאנוס של אנשים זרים האלה עוזרת לי לשמור על אופטימיות. תנסי את זה והכי חשוב, תנסי תמיד להיות עצמך, תמיד תהיי טבעית, אל תנסי להיות מישהי אחרת. בקשר למה שכתבת על כך שאת מרגישה שיש לך 99% מההפרעות- כל ההפרעות הנפשיות מופיעות במידה מסוימת אצל כל אחד מאיתנו, זה מופיע גם אצל אנשים בריאים. זה טבעי וזה בסדר, זה רק אומר שאת רגישה, זה לא אומר שיש לך את כל ההפרעות שבעולם. אף פעם אל תגיעי למצב שאת חושבת על להפסיק לחיות. עדיף קודם כל לאזור אומץ וללכת לטיפול לפני שאת מחליטה לסיים עם הכל. תמשיכי לעבוד על עצמך, (כלומר לעבוד על הבעיה שלך), תנסי לא לעשות סמים (מניסיון- זה רק עושה את זה יותר גרוע, למרות שלחלק זה דוקא יכול לעזור) מקווה שעזרתי ענת

שלום אנונימית,

את מתארת מצוקה גדולה וכואבת מאוד סביב הנושא של קשר. דברייך מאוד נוגעים ללב, ואת מתארת אותם בבהירות ובעוצמה. נשמע שבבסיס דברייך עומדת החרדה להיפגע מהזולת, מהקרובים לך, עד כדי כך שאת מעדיפה לא להיות בקשר או לא להיות בקשר קרוב ואינטימי שהוא מפחיד יותר. לספר לחבר שלך או לאדם כלשהו על רגשותייך, זה להיחשף ולהיות פגיעה בפניו, ונראה כי את מעדיפה לשמור על ריחוק ואולי גם מראית עין של חוזק, כדי לא להסתכן בפגיעה.
אפשר לשער שאולי בסביבה הראשונית שלך לא הרגשת מחוזקת, קרובה, ומוחזקת. חווית פגיעות שגרמו לך באופן טבעי להתגונן ולרצות להסתתר מפני האפשרות של פגיעה. העוצמה שבה את מתארת את רגשותייך, המחשבות האובדניות, והקושי בתפקוד מצביעים על צורך בעזרה של ממש.
חשוב שתנסי להיעזר באנשים הקרובים לך, ולהעיז לשתף אותם במצוקה שלך ולבקש מהם תמיכה ועזרה. במקום להיפרד מהחבר כדי להגן עליו, ראוי לתת לו סיכוי לשמוע אותך ולהשאר איתך ולהיות איתך במצוקה שלך.
כמו-כן, רצוי מאוד לפנות לעזרה מקצועית. את יכולה לנפות למרפאה ציבורית לבריאות הנפש באזור מגורייך, שם תוכלי לקבל גם טיפול פסיכולוגי וגם להיות במעקב פסיכאטרי במקרה הצורך. ברור כי עצם הפנייה לעזרה קשה ומפחידה עבורך, ועל כן את מוצאת את עצמך לבד אל מול הקשיים שלך. אך חשוב ביותר שתעשי את הצעד של הפנייה לעזרה ושם תוכלי גם להתמודד עם החרדה מעצם הפנייה הזו.

בהצלחה