לא מסוגלת להתפנות כשיש אנשים בבית

שלום גלית,

את מתארת סימפטום מטריד, שיש לו גם השלכות פיזיות לא נעימות ולא בריאותיות. זהו אקט הימנעותי שאפשר רק לשער שההימנעות קשורה בחרדה כלשהי. חשוב לציין שסימפטומים כאלו נפוצים באוכלוסיה, טבעיים, וחשוב שתרגישי שאת יכולה לשתף ולהיתמך על ידי הסביבה שלך.
כדי להבין יותר לעומק יש להרחיב את הסיפור - לומר משהו על הקושי ללכת לשירותים כשיש אנשים נוספים. האם זה קשור לבושה? לחרדה? מהן המחשבות שעוברות לך בראש? מה את מרגישה? איך התחילה ההימנעות הזו? וכן הלאה.
עם זאת, כאמור, ניתן לשער כי האקט ההימנעותי שלך, הסימפטום, קשור לחרדה כלשהי, שגם אם ישנה מודעות כלשהי לסיבותיה הרי שיש הרבה שנשאר מתחת לפני השטח.
זהו סימפטום שניתן לגשת אליו הן מן הגישה הקוגניטיבית והן מן הגישה הדינאמית, וגם בשילובים משתי הגישות גם יחד.
ניתן להתחיל לבחון את קיומן של מחשבות אוטומטיות, שאת כלל לא שמה לב אליהן, המלוות את ההימנעות - מה עובר לך בראש כשאת רוצה ללכת אבל חשה שאת לא יכולה? מה המחשבות כלפי מי שנמצא? מה החשש? שיקרה מה? וכן הלאה. עבודה על המחשבות האלו יכולה לעזור לך להתחיל בתהליך של ביטול ההימנעות. לשם כך יש לבחון את המחשבות האלו אל מול המציאות - מחשבות כאלו נוטות להיות מוגזמות, לא מציאותיות, ומופעלות מהיגיון של 'אסון', כאשר בפועל התוצאות הן הרבה פחות חמורות. במקביל יש להתחיל באופן הדרגתי ומבוקר להפסיק את ההימנעות - בהתחלה כשיש אדם אחד קרוב בבית,ולאט לאט להוסיף אנשים ומקומות.
בכיוון אחר, את יכולה לנסות לבחון את המשמעות עבורך של הסימפטום. מה האסוציאציות שעולות לך כשאת חושבת על הסימפטום? לאן מחשבתך נודדת? אילו הבזקים יש בראש, קרעי חלומות וכו'. כדי לאט לאט לחשוף את ההיגיון הייחודי של הסימפטום בחיי הנפש הפרטיים שלך, ולתת לו מילים במקום שיצטרך לכפות התנהגות.
יש לציין כי קשה לעשות כל אחד מהדברים הללו לבד, ושלא ניתן להדריך איך לעשות זאת דרך המקלדות. אם את חשה כי הסימפטום מטריד, עקשן וחמור, עלייך לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה