בעיה

שלום מילי.

מתוך הדברים שאת מתארת, נשמע שהייאוש השתלט על חייך ואין יותר תקווה. מה שנשאר לעשות הוא לשקוע עוד ועוד לתוך בועה של שיממון נפשי, של רחמים עצמיים ושל כאבים בגוף. כרגע, זו המציאות העגומה של עולמך.

בקריאה נוספת של מה שכתבת, בכל זאת מתעוררת תקווה - חשבת על פנייה לפסיכולוגית, ופנית לכאן, לפורום הזה. אני רואה בפניה שלך לכאן ובמחשבה על פנייה לפסיכולוגית סוג של נקודת אור משמעותית - הנה, יש כיוון ויש גם מחשבה על עתיד שונה וטוב יותר.

עקרונית, אני מאמין שקשה מאד לשנות דברים לטובה באופן עצמאי, לגמרי לבד ומבלי עזרה של אחרים: חבר קרוב, מורה או מדריך, בן משפחה, או מטפל. תמיד צריך אנשים אחרים כדי שאפשר יהיה להשתנות ולהתפתח. ממליץ לך מאד לפנות לעזרה מקצועית (שניתנת בחינם במרפאות ציבוריות או במחיר מסובסד במסגרת קופות החולים), ובכל מקרה - לא להישאר לבד עם התחושות שלך, אלא למצוא אחרים שתוכלי לשתף אותם במה שעובר עלייך.

שבת שלום ובהצלחה,