לחץ וחרדה בגיל ההתבגרות

שלום, אני בת 17 ואני סובלת מפחד והתקפי חרדה.
ההתקף הראשון היה בגיל 15 כאשר יצאתי למועדון עם חברות בפעם השניה.
נסענו בלילה במונית מאורגנת של 10 אנשים לעיר קרובה ובדרך ראינו תאונה, הנהג נסע מהר ועם מוסיקה על שיא הווליום ואני התחלתי לפחד ולשכנע את עצמי שאנחנו הולכים לעשות תאונה גם, ואז במועדון הייתי בלחץ נוראי למרות שכבר הגענו ופשוט ביקשתי מההורים שיבואו לקחת אותי. לא הבנתי מה עובר עליי והייתי בטוחה שאני הולכת למות (עכשיו אפשר כבר לצחוק על המחשבה הזו) אחר כך היה לי התקף חרדה עקס תחושת עייפות נוראית לאחר שנסעתי עם חברה לעשות "שופינג" ביום חם בעיר רחוקה והייתי חצי יום בלי לאכול כלום ובקושי לשתות. אז עוד לא ידעתי מה זה התקפי חרדה, זה גם לא היה ממש התקפים , פשוט לחץ ופחד נוראיים. ואחרי שיטוטים רבים באינטרנט הבנתי שהלחץ והפחד והדפיקות לב המהירות והרעד זה בעצם התקף חרדה. התקפי החרדה היו באים פעם במלא זמן.
ואז התחלתי לקחת תרופה לטיפול בפצעי בגרות והיו לי תופעות לוואי נוראיות וכמובן חברי ה"טוב" - התקף חרדה. פעמיים ניסיתי לקחת את התרופה ופעמיים היה לי התקף חרדה ותופעות לוואי בנוסף מאוד עיניין אותי כל מיני מחלות נדירות והייתי נחשת אליהם דרך האינטרנט- מהנקודה הזאת השתנתי לגמרי (היו עוד כמה מצבי לחץ פה ושם אבל זה היה המשמעותי ביותר) נהייתי בטוחה שכל תרופה שאני אקח תשפיע עליי ככה והתחלתי להקשיב לגוף שלי יותר מידי נהייתי ממש פחדנית בכל הקשור לרפואה עד עכשיו זה לא מרפה ממני אני מפחדת להתעלף (אף פעם לא התעלפתי טפו טפו טפו) וכל סיחרור או כאב ראש אני מתחילה להכנס לפחד שאני אתעלף ואני פוחדת להקיא אז גם כל כאב בטן הופך לסיפור גדול, עכשיו כל פעם כשאני מתחילה לפחד אני משתמשת בטיפות הרגעה (רסקיו) נשימות עמוקות ומוסיקה מרגיעה שעוזרת, התגברתי על ההתקפים, עכשיו רק נשאר להתגבר על הפחד מההתקפים, הפחד מרפואה.
אני מונעת מעצמי מלא דברים שחלילה לא יצוץ לי איזה התקף, פעם הייתי פעילה בקושי יושבת בבית, רוקדת(אני רקדנית כבר 11 שנה) ופתאום אני יותר ויותר סגורה בבית הכושר הגופני על הפנים ואני כבר לא רוקדת כמו פעם, בקיצור גוש חרדה, בן אדם כבד. יש בי איזו מועקה, אבן בלב, עקב הפחד מחולי עשיתי מלא בדיקות ואני בריאה לחלוטין, ואני רוצה להרגיש ככה. אני רוצה לחזור להיות קלילה ולא לחשוב יותר מידי על כל פיפס, להפסיק לפחד מדברים שאחרים אפילו לא שמים לב אליהם.
האם זה משהו שקשור לגיל ההתגבגרות ? האם אני יכולה לטפל בזה בכוחות עצמי כי יש בי רצון עז מאוד !
יש לציין שבבית תמיד יש תחושה של לחץ ועצבים, כולם צועקים על כולם. ואני דיי בודדה בזמן האחרון כי אני לומדת בבית ספר מחוץ לעיר והחברות נמצאות שם ככה שכשאני בבית אני רוב הזמן לבד