חרדתית

שלום רעות,

כשקראתי את פנייתך, הזדמזם לי שירו של מתי כספי "זו ילדותי השנייה"...

כאשר אנו מתבגרים וגדלים, אנחנו אומרים שלום לילדות, ויש האומרים "שלום ולא להתראות!"

אך הפלא ופלא, הילדות שבה ומתחייה מחדש דרך הילדים. כל אמא מזדהה עם ילדיה, חשה את כאביהם, פחדיהם, קשייהם. לפעמים הזכרונות האישיים של אמא וכאבי הילדות שלה נמזגים ומתבלבלים עם אלו של ילדיה, וליבה מתמלא צער ודאגות.

כל התהליכים האלו מתרחשים בעוצמה גדולה במיוחד כאשר לאמא היתה ילדות מלאת טראומות, כפי שעברה עלייך. פגיעה מינית (וזה ממש לא חשוב אם היתה או לא היתה חדירה) וחרם חברתי הם שתי טראומות איומות, פוגעות, שנפש של ילדה לא מסוגלת לשאת. כנראה פגיעתך הנפשית לא הוכרה ולא הוכלה או טופלה על ידי סביבת ילדותך ולא נותר לך אלא להדחיק (וטוב שהיו לך הכוחות לכך).

כעת הכל צף ועולה, וזה דבר טבעי ושכיח אצל הורים, שניתן לטיפול ואף לצאת ממנו מחוזקים.

אני ממליצה לך מאד מאד לפנות לעזרה מקצועית. פני לייעוץ (אפילו אנונימי בשלב זה) במרכז לנפגעות תקיפה מינית, או לטיפול פסיכולוגי אחר, ציבורי או פרטי, רצוי אצל מי שמתמחה בעבודה עם טראומה. הטיפול יעזור לך להבחין טוב יותר בין עברך האישי לבין ההווה של ילדייך, יחזק את אימהותך הבריאה, ויקנה לך כלים להפגת חרדה והעצמה אישית. יתכן שלתקופה מסויימת גם טיפול תרופתי נוגד דכאון יוכל לעזור ולחזק אותך.

את בודאי תגלי שטיפול, לא רק שיחזיר אותך לקדמותך, אלא יאחה את קרעי הילדות ויעזור לך לצמוח ולהתפתח משם כאדם וכאמא.

כדאי לך לשתף את בעלך ברגשותייך ובמה שעובר עלייך. הוא יכול לתמוך בך, להבין את קשייך בתחום המיני, ולעודד את פנייתך לטיפול.

בהצלחה!