משבר

שלום נעמה.

את מתארת מצוקה וכאב גדולים, ותחושה פנימית שכרגע את תלויה לחלוטין בהחלטות ובפעולות של אדם אחר - החבר שלך שנמצא בטיול ויימצא בו עוד תקופה ארוכה. אפשר בהחלט להזדהות עם הרגשתך, ובאמת הרבה אנשים עברו פעם חוויה כזו, של אהבה גדולה למישהו שמתחילים להרגיש שנטיית ליבו מתחילה לשנות כיוון, ושהיא כבר לא כמו שהיתה פעם.

אם מסתכלים מהצד על תמונת המצב שאת מתארת, אז רואים שיש כאן בחור, אני מניח שהוא בערך בן גילך, שהיה בן זוג שלך במשך 9 חודשים בזוגיות מאד טובה. ובכל זאת, הוא יצא לכבוש את העולם מתוך תחושה שהחיים עוד לפניו ושהכול אפשרי ומותר. ואכן, נתת לו כרטיס טיסה חופשי והוא יצא בלעדייך לטיול של שנה (האם חשבתם לצאת ביחד לטיול? האם דיברתם על האפשרות הזו?).

נדמה לי שמבחינה הגיונית, גם את מבינה שאת ההתרחקות הבלתי נמנעת שמתרחשת ביניכם קשה לעצור. לפחות במצב הנוכחי זה הרי כמעט מתבקש, ולגבי העתיד של עוד כמעט שנה, קשה מאד לדעת, לקבוע ולשלוט כעת.

ייתכן שהבעיה היא שקשה לך לקבל את התהליך שאתם עוברים, ולקחת בחשבון שאולי הדרכים שלכם הולכות ונפרדות. כאן, הייתי מנסה להציע לך לברר כמה עניינים: האם כל חייך תלויים דווקא בקשר שהיה ובבחור המסוים הזה? האם בעתיד לא ייתכנו קשרים אחרים? האם הטוב שהיה ביניכם אינו יכול ללמד אותך משהו עקרוני יותר על יכולותייך להיות בתוך קשר זוגי מוצלח וזורם? האם המצב הנוכחי, שבו במילא אין לך שליטה על ההתרחשויות, אינו גורר אותך לעמדה מאד אומללה של קורבן שתמיד ייגרר אחרי נסיבות חיצוניות? - זאת הרי תחושה איומה, להיגרר כך אחרי הנסיבות החיצוניות!

מעבר לשאלות האלה, עולה אצלך שאיפה אנושית מאד, אבל גם מתסכלת - להצליח להיות אחראי לתהליכים שאנשים אחרים קרובים לנו עוברים, ולהצליח לכוון את תוכניותיהם לכיוון שנראה לנו הכי מתאים. לצערי הרב, המציאות מורכבת יותר, ותמיד נהיה חסרים את היכולת לשלוט על רגשותיו ותוכניותיו של הזולת. התסכול הזה הוא כנראה חלק מהמצב הקיומי האנושי.

בהקשר הזה, רציתי להביע את תקוותי שתוכלי לקבל על עצמך את חלקיות הקיום האנושי ואת מגבלות הכוח שיש לנו. קבלה כזו יכולה לשחרר ולהביא עמה הקלה מסוימת. וביחס לצורך לדעת מה יקרה עוד כמעט שנה בינך לבין החבר - בינתיים אפשר לוותר. מה שיהיה הוא שיהיה, וכרגע אולי לא צריך לדעת יותר.

מאחל לך חג פורים שמח, כאן והיום, ולא שם ואחר כך!

בברכה,