הקושי מהבדידות

שלום רוני
אני בת 59 אם ל4 ילדים בוגרים נשואים.
גרושה מזה שנה ושלושה חודשים, הגרושים לא היו מרצוני למרות שלא היו לי חיי זוגיות
מושלמים. נשואה הייתי 38 שנה. אבל בחיים לא הייתי מוכנה לפרק משפחה למרות הסבל. ובכן הייתי נשואה לאדם אדיש מאוד, לא יוזם מעצמו דבר. אדם טוב שקט.
אבל אף לא יודע מה הוא זומם, עשה ותיכנן הכל בשקט כולל הגירושין.
שעד היום איני ממש יודעת מה גרם לו לכך . היה אשה חרוצב נראית טוב, בית נקי בית מטופח, ילדים אקדמאים.תמיד ניסיתי לרצות אותו.
היחסים הדרדרו משנת 1990 ברגע שהתחיל לבקר בבליארד ולא היה בבית ובשנים לאחר מכן התחיל להמר במכונות מזל. הילדים שמחים והם איתי , כועסים מאוד על האבא
אבל דואגים לו כי לא משפחה . בא מבית הרוס משפחה כולם גרושים שם.
ןאני היום אחרי שנה ו3- חודשים במקום להתחיל לבנות את חיי התסגרתי עם עצמי , לא ממש מנסה לצאת וגם אין לי חברות תמיד היה עבודה -בית, בוכה המון מהרגע שאני ניכנסת הביתה אחרי יום עבודה אני מרגישה תקועה לא זזה לשום מקום. מדוכאת אין לי את מי לשתף ברגשות הנוראות האלו, הילדים נמאס לשמוע ,
אני לא מבינה מדוע כל כך קשה לי הרי לא היה לי טוב בזוגיות הזו במשך 20 שנה
אני מרגישה פגועה , בתוך הנפש אחרי כל מה שעשיתי עבור בן זוגי ובסוף נטש אותי.
אז מה נשאר. אני לא מוכנה להיות במקום שהוא נמצא ערבח חג ושבתות הכעס הוא עצום.
יצד אני מתמודדת עם המצב שאני לא השתגע

תודה לכל עיצה