שאלה ...

שלום לך.

למקרא דברייך הקצרים והתמציתיים, הרגשתי מיידית שותף לקשיים ולשאיפות שתיארת: את רצונך להתגייס לעזרתו של אדם שכרגע מתנהל באופן שנראה כאילו יהיה קשה לחרוג ממנו; את המבוכה שאולי את חשה ביחס להתנהלות שלו; את הבהלה שמא תהיי שותפה להתנהלות בלתי תקינה מצד הבחור (לא הבנתי אם את פוגשת אותו במסגרת עבודה טיפולית, במסגרת של שירותי רווחה, או במסגרת אחרת), אפילו רק מעצם היותך מודעת לכך; את החשש שאולי אינך כשירה מספיק או מנוסה מספיק על מנת להתמודד איתו. ובאמת, קשה לעבוד עם אדם שנשאר כל כך שקוע בעברו, כאילו שהזמן עצר אצלו.

במסגרת הנוכחית יהיה קשה להכנס לעומקם של דברים ולא תוכלי לקבל את המענה שנראה לי מתאים יותר - בליווי מתמשך בפגישות פנים מול פנים עם אדם שתוכלי לסמוך עליו לאורך זמן. מהבחינה הזו, באופן עקרוני, הייתי ממליץ לך לפני הכול לנסות ולמצוא במקום העבודה שלך מסגרת של הדרכה מקצועית שתינתן לך מטעם אחד העובדים האחרים.

מעבר לכך, הייתי מציע לך לברר על מושג העצירה ההתפתחותית, שתיאורטיקנים שונים התייחסו אליו. כמעט כל הוגה דעות בתחום התייחס לפן ההתפתחותי וישנן הרבה מאד גישות לנושא. מתוך מה שאת מתארת, עולים בראשי שמם של אדלר וקוהוט כשני הוגים ששווה לבדוק מה יש להם לומר בעניין.

בכל מקרה, מאחל לך בהצלחה באתגר הגדול שמונח לפתחך.

בברכה,