ילדים גדולים

שלום עדיאור,

אני מאד מבינה לליבך. זו נחת גדולה מאד לסבתא לראות דורות של משפחתה מלוכדים ואוהבים. מה גם שהתאלמנת בגיל צעיר וגידלת את ילדייך בכוחות עצמך ובהשקעה מרובה.

למרבה הצער, במשפחות רבות מאד יש התרחקות בין האחים, חוסר כימיה בין הגיסים, ונתקים שמחריפים עם השנים. במקרים רבים אין זו אשמת ההורים, אלא משהו שקורה כחלק מן החיים המערביים, שמדגישים אינדוידואליזם, ופחות מקדשים את לכידות המשפחה המורחבת. אל תקחי על עצמך אשמה רבה מדי, ואל תרגישי שלא היית טובה כאמא. נסי להתמקד בהיבטים הטובים, כמו חיי הנישואין הטובים של ילדייך, ההורות היפה שלהם לילדיהם, הקשר הטוב שיש להם איתך, וגם לברך על הקשר הקיים בין האחים גם אם אינו אידאלי (שהרי אין נתק מוחלט ביניהם).

אם יש לך קשר טוב עם ילדייך, אולי תוכלי לשתף אותם בצערך, ולהתעניין מדוע קיים המרחק. את יכולה לשאול אם יש ביניהם מטענים מהילדות או מהזמן האחרון, ואם יש כעס שהם רוצים לשתף בו. התענייני אם יש משהו שאת יכולה לתרום כדי לשפר את הקשרים, ולהביע את המשאלה שתהיה התקרבות בין הילדים. לא כדאי מדי ללחוץ בעניין, אך נראה לי שהתעניינות כנה ומעמיקה, והמשך הזמנה לביתך לארועים משפחתיים (למשל ימי הולדת לנכדים), יכולה קצת לרכך את הכעסים.

בדקי עם עצמך האם יש סיבה לקינאה בין האחים. קינאה היא אחד הגורמים לריחוק. למשל, חוסר איזון בעזרה חומרית, פיזית או רגשית. כדאי ששלושתם ירגישו מידה דומה של אהבה והשקעה בהם ובילדיהם.

לצד כל זה חשוב שתטפחי לעצמך עולם אישי מלא ומגוון (חברה, לימודים, התנדבות, תחביבים, חוגים, ואולי אפילו.. זוגיות..?). הילדים עזבו את הקן, וכבר אינם באחריותך. ככל שעולמך יהיה עשיר ומספק, כך פחות תחושי כאב על כך שיחסי הילדים הם לא כמו שהיית רוצה. וכאמור, התמקדי ב"יש" ובחיובי, כי אני שומעת שיש הרבה!

בהצלחה,