אין מושג מה הולך, אז נפלתי כאן

טחב יקרה,

אני מתרשמת משפתך האישית, שיש בה הרבה רגישות, תבונה ויצירתיות, כמובן לצד כאב רב. את הבור בנפש ממלאת שדה יקרה, כדי שלא תרגישי רעב, וכדי שמחשבות של אנשים לא ישתלטו עלייך מבפנים.

אני לא בטוחה בכלל שאף אחד לא יאהב או לא יבין את השדה. השדה שלך נשמעת לי טובה, מלאת כוח ויצירתית, ויכולה לעשות הרבה דברים טובים אם יתנו לה מקום והכרה. את הטיקים שהיא מייצרת אפשר לפתור או להחליש בעזרת טיפול מיטיב.

הכתיבה שלך הזכירה לי את יונה וולך, אני שולחת לך שיר שלך, בתקווה שיתן לך השראה ותקווה:

קורנליה
מילים: יונה וולך
לחן: עומר קליין ואלון לוטרינגר

באמצע הלילה השד
הופיע ואמר לקורנליה
שזה הזמן וקורנליה
שחסרת יזמה ומוכרחה
קורנליה והשד הלכו
באמצע הלילה לקטוף סירפדים
השד התעייף ופרש
לקורנליה פריחת סירפדים וקטפה
אפשר היה לחשוב ממש
שקורנליה שדה אדומה
בבוקר האנשים עשו לה
כי הם חשבו שקורנליה שדה אדומה
וקורנליה לא ידעה
תמיד היא חשבה שעושים לה
כי היא קורנליה.

מודה על ההשקעה,
למעשה ניסיתי לשאול בכמה פורומים ואת הראשונה שכנראה קראה באמת,
וזה שיר באמת יפה, לסיום כחי שיר מתנה ממני
מוקדש לכל היצורים שליבם נעקר ממקומו:
חבל דק הוא וחזק,
תגידו האם זה הסבל?
ניתוק טבור מאם לבת,
תגידו האם זה הסבל?
... קמל דואב הוא ומכחיל,
פועם לעט ובזהירות,
נושמים בקמצנות תמיד
שלא נפסיק לחיות
תגידו האם זה הסבל שתופס אותי לא מוכנה,
באמצע צהריים בהירים,
כאב פועם של חשיכה?

שיר מקסים.

גסיסתו של חבל הטבור.. הנשימה הקמצנית.. הלב העקור..

מטאפורות נהדרות וחודרות לעצמות.

תמשיכי ליצור מתוך הכאב, זו הרפואה הכי גדולה,

ואם תפרסמי שירייך באינטרנט או בדרך אחרת, אל תשכחי לספר לנו!