קנאות

אני גרה עם בעלי בבית של ההורים שלו, אנחנו כרגע מחפשים דירה להשכיר אבל עד אז, ההורים שלו לא מבקשים מאיתנו דבר. לבעלי יש אחות ולה יש חברה, החברה שלה כל הזמן באה לכאן ונשארת במשך ימים שלמים ואפילו שבועות.
בהתחלה הרגשתי אי נוחות קלה למראה ההתנהגות של ההורים שלו כלפיה לעומת כלפי, זאת אומרת שכשאני באה אני אפילו לא זוכה לבוקר טוב מהם אבל כשהיא מגיעה, הם אפילו טורחים לצאת מהחדר וצועקים בקולי קולות שהם שמחים לראות אותה והתגעגעו.
לא הייתה לי בעיה עם זה עד שזה נכנס לעוד היבטים של החיים.
למשל, קניות שאנחנו עורכים פעם בשבוע שצריכות להספיק לכל השבוע.
אף פעם לא טורחים להגיד לי או לבעלי מתי הקניות ולהזמין אותנו לבוא, כשאנחנו מבקשים לדעת הם אומרים שיגידו לנו ושוכחים. אבל אחותו ובמיוחד החברה שלה, מתגלים כחלק מאוד פעיל ולא מפספסות אפילו נסיעה אחת לכל מקום שהוא. הקניות הן על חשבון ההורים, וכשהחברה שלה מגיעה הביתה ולוקחת לעצמה כמות נכבדת של חטיפים ואוכל לחדר או שמה אותם בפינת המקרר ומודיעה שזה שלה ושאף אחד לא ייגע בזה, המצב מתחיל להרגיש לי מגעיל.
אני בהיריון, וזה מעולם לא הפריע לי עד שקיבלתי אחת מהרצונות החזקים האלה למשהו, שבמקרה זה היה יוגורט. אכלתי אותו ומסתבר שהיה שלה ולא ידעתי, זכיתי במשך ימים למבטים כועסים ואפילו כשפתחתי את המקרר ראיתי שמישהו שם את היוגורטים מאחורה, כאילו במטרה להחביא. לקחתי את זה מאוד קשה. היו עוד דברים שבהמשך רציתי אבל נמנעתי מהם, ובעלי עוד היה צריך להיכנס לוויכוח עם אימא שלו שלא הרשתה לו להוציא את המשכורת הצבאית שלו על שטויות ואמרה שיקנו לי בקניות אחרות, מה שלא קרה, ושוב קנו רק לה ולי היה אסור לגעת בזה ורק להסתכל ולהרגיש מאוד רע.
הבחורה היא שתלטנית גמורה בעניין האוכל ובכלל, יש מצבים שכל המשפחה יושבת לראות סרט ופתאום היא מחליטה שלא מתאים לה ודורשת להעביר ערוץ, והם עושים זאת. אני לא בן אדם כזה, לא רוצה אפילו להיכנס ולהיות כמוהה, אבל אני מרגישה שכאילו אף אחד כבר לא מתייחס אלי ולאף אחד לא אכפת.
לפני שלושה ימים קנינו קופסאת קורנפלקס שמאוד רציתי בכסף שלנו, לא אמרנו דבר ומה לא מפתיע, שהקופסא נגמרה אחרי שאכלנו ממנה רק מנה אחת, ובפירוש ראינו אותה אוכלת ממנה.
בעלי הציע שנשים על דברים מסוימים פתקים ונודיע שהם שלנו אבל אני לא רוצה להיות כמוהה ולהגיד "זה שלי ושאף אחד לא ייגע".
אני מרגישה מאוד רע עם זה, עוד יותר רע בגלל ההיריון שגורם לי לחשק הדפוק הזה לדברים וההרגשה הרעה ביותר שמתלווה כשאני לא מקבלת אותם ועוד יותר מזה, כשאני רואה אותם ולא מעיזה לגעת. יש לי בגלל זה הרבה ירידות ודיכאונות, אני משתגעת. ובעלי מתעצבן מזה וזה נגמר לא פעם בוויכוח וכעסים, היום זה כבר עבר את הסף וקיבלתי התקף עצבים, הלכתי לבכות בחדר ושוב רבנו, הוא קרה לי קנאית ואמר שאין לו כבר כוח להתמודד איתי. מה עושים? אני כבר אובדת עצות.