טיפול שמסתיים באופן פתאומי וכואב-

אותן תחושות, אותן רגשות, אותו סוג של קשר, פשוט הכל...- רק שהמקרה שלי קרה בגלל שהתגייסתי.
כבר כמעט שנה שאין לי יותר את *** (רק שלא נגלה שזו אותה אחת "><)
עדיין ממשיכה לכתוב לה (כמובן מבלי לשלוח), לדבר איתה בדמיון, לקרוא שוב ושוב את המיילים והסמסים ממנה ולהיות מתוסכלת שהיא לא לצידי יותר.
מטורף כמה שאני מזדהה איתך.
שולחת חיבוק ענקי, ואם את צריכה אני פה לכל דבר :)
חג שמח =)

הי לך,

זה ממש לא נראה לי אותו דבר-וגם לא דומה. ואני גם בטוחה שזאת א "אותה אחת".

אני מדברת על משהו שקרה עכשיו. שנודע לי עליו בתוך הטיפול-לפני שבוע. ושלא תלוי בי בשום צורה או דרך. (כשכתבתי על ההריון הקודם שלה- שהסתיים באופן עצוב, זה כבר קרה לפני שנה. והיה בשלב כל כך מוקדם,כך שזה לא הפריע לטיפול).

אני גם בחיים לא הייתי מפסיקה את הטיפול- גם לא בגלל חופשת הילדה הצפויה שלה. פשוט במקרה שלי- גם לאחר חופשת הלידה היא אמורה לעזוב את הארץ!.

כך שהסיום פה הוא קיצוני, מוקדם מידי- גם לדעתה, ואין שום דבר שיכול לשנות את המציאות הזאת. אם היה אפשר- הייתי מחפשת כל דרך להשאר בטיפול איתה.

לצערי, היא אמורה לצאת לחופשת לידה באמצע נובמבר( גם אם חס וחלילה ההריון לא יסתיים באופן טוב ורגיל=בתינוק/ת), ואז לחזור שוב לעבודה- בסביבות מרץ, רק שוב לעזוב- כעבור 4 חודשים והפעם לחו"ל.

ואני- לא יודעת מה עושים? האם להמשיך לפגוש אותה במשך חמשת החודשים הקרובים עד שתצא לחופשה? או לסיים כבר כעת ולמצוא טיפול חדש?

וכמובן- שאני לא יודעת אם בכלל יש לי כוחות לפעול באחת מ2 האופציות הללו. כל אחת מהן נראית לי נוראית- מבחינת הכאב הנפשי שלי, והן מבחינה זו שבמקום לדבר על חיי, אני מדברת רק עליה- כי זו הפכה להיות הבעייה המרכזית כרגע בחיי. ( מה גם שאני הרבה יותר מבוגרת ממך-בטח לא חיילת, ואצלי השעון מתקתק בהרבה הרבה מובנים. ומטרות שבעתיין הגעתי בכלל לטיפול).

להביע את ההזדהות שלי למקרה שלך, ולהיות איתך- הנסיבות אולי אחרות, אבל ככה הרגשתי אז, גם הטיפול שלי נקטע בפתאומיות. חבל שפירשת אחרת.

שיהיה בהצלחה.

שלום לך,
קראתי אותך והרגשתי שאני קוראת את עצמי. אותה הסיטואציה, אחת לאחת, התרחשה לה בחיי הטיפוליים . כמוך, גם אני הייתי קשורה אליה מאד, נוצר קשר חד פעמי והרגשתי שאני לא יכולה בלעדיה. כמוך, נודע לי בפגישה אחת פתאומית שהיא בהריון ואמורה ללדת כחצי שנה לאחר מכן.
כן, הרגשתי שהשמיים נפלו. הרגשתי אבודה- בדיוק כמוך.
החלטתי להמשיך איתה כי הייתי זקוקה לה ולא היה לי כוח להתחיל במקום אחר.
היא מצידה אמרה שיש לי הזדמנות להתמודד עם חוויה של פרידה ומאד עודדה את המשך הקשר לאחר שובה, בתום 5 חודשי חופשת לידה (זה מה שהקציבה לעצמה).

מרגע הידיעה על ההיריון הצפוי הוצפתי בתחושות של חרדה ודכאון, שהיו לא פחותות מהסיבות שהביאו אותי לטיפול מלכתחילה. הייתי בשנה מאד משברית מבחינת ארועי חיים ומאד לא התאימה לי ה"הפסקה" כפי שהיא כנתה אותה וה"פרידה" כפי שאני בחרתי לכנות. המציאות היתה חזקה מרצוני המיידי להיפרד והובילה אותי לקבל החלטה להישאר עד ליציאתה לחופשת לידה. הרגשתי לא נעים לעזוב אותה בגלל הריונה. סמוך למועד הלידה נפרדנו , תוך שהיא משאירה דלת פתוחה לחזרה ואילו אני נחושה בדעתי לסיים את הקשר, לסיים בכלל את קונספט הטיפול עבורי.
כשנפרדנו, עברתי ייסורים קשים. חוויתי נטישה מכאיבה, תחושת בדידות, הגם שאני מוקפת במשפחה ובחברים. התאבלתי על אובדן הקשר למרות שעבדנו חצי שנה על הפרידה. אבל, לא יכולתי להתחיל במקום אחר ומאד חששתי להיכנס שוב לקשר התלותי הזה שמאפיין קשר טיפולי. המחיר היה יקר מידי עבורי.
החודשים חלפו והגיע הרגע שהיא חזרה מחופשת לידה. לא עמדתי בפיתוי ובקשתי לחזור. חשבתי שנצליח להמשיך מהמקום שהפסקנו. היא מצידה הבטיחה להיות שם עבורי. חזרנו. לא חלפו יותר משלושה שבועות והיא נאלצה לבטל פגישה בגלל מחלת
ילד, בדיוק בשבוע שבו התרחשה טראומה בחיי האישיים. הבנתי את מצבה. הבנתי שאני לא יכולה להתחרות בתינוקה. גם אני אמא בעצמי. מה שלא הבנתי זו העובדה שלא טרחה לסמס או לכתוב כמה מילים במייל בכדי להתעניין בגורלי. באותו שבוע
אני נמחקתי מסדר היום שלה. בדיעבד, מרגע שנודע לי שהיא בהיריון , הייתי צריכה להתחיל בתהליך פרידה ממנה ובמקביל להתחיל מיד טיפול עם מטפל חדש מבלי שירחף מעלי אולטימטום של מועד סיום שלא מרצוני.
את היא החשובה. הבחירה בידך . חשבי על עצמך. אני עד היום בטראומה מהקשר איתה למרות שהיא נבונה ומקצועית, אני מרגישה שמציאות חייה הובילה אותי להזניח אותי ולמרות שאני מאד במצוקה, אני לא מסוגלת להתחיל קשר במקום אחר. אבדתי את האמון במסוגלותו של אדם זר להיות לצידי ברגעי אמת. אני בטוחה שאילו הייתי יכולה להחזיר את גלגלי הזמן, הייתי מוצאת עצמי כיום בטיפול אחר, מייטיב ומצמיח. מטפל טוב הוא מטפל פנוי וזמין. נשמע שאת לא מרגישה שהיא זמינה עבורך- בהווה. מי יתן ותוכלי למצוא את היכולת לבחור בעצמך את הדרך המטיבה עבורך ואז אולי תרגישי שאינך אבודה.
זכרי, לכל אחד אמנם אין תחליף אך יכול להיות מחליף...
דנה

שלום אבודה,

אני מאד מבינה את מצוקתך. משך זמן רב נמנעת מליצור קשרים בכלל וקשר טיפולי בפרט בגלל טראומות מן העבר וחרדות נטישה, והנה לאחר שהצלחת ליצור קשר מזין ומיוחד הוא נמצא בסכנת סיום, והנטישה כאילו משחזרת את עצמה. אותו פצע שממנו באת להרפא שב ונפער מחדש.

החיים רצופי פרידות כפויות ומצערות, ממחלות, מוות, שינויים גיאוגרפיים, התרחקויות בנסיבות שונות.. ההבדל בין פרידה טראומטית לבין פרידה כואבת אבל כזו שאפשר להכיל אותה, הוא עד כמה היא נעשתה בצורה מעובדת, עם הכרה הדדית, עם השלמה וברכת הדרך, ועם הפנמה של כל היופי והחיוב שהיו בקשר. פרידה מעובדת מאפשרת הרגשה שהקשר ממשיך להתקיים בלב, בזכרון ובבשר החי, וההפנמה הזו מצמיחה תקווה ליצירת קשרים חדשים מיטיבים במציאות.

אין ספק שהנסיבות שלך מקשות מאד על פרידה מיטיבה ומעובדת: את סובלת מלכתחילה מחרדות נטישה, הפרידה היא חד-צדדית, הנסיבות הן הריון ומעבר ארץ. כל אלו הם גורמים קשים מנשוא, אולם בכל זאת אני שומעת רצון עמוק וכנה של המטפלת ללוות אותך ולעזור לך להפוך את הפרידה לנסבלת ואף תיקון לפרידות טראומטיות.

מכיון שיצרתן קשר ייחודי וטוב, אני ממליצה לך להתייעץ עם המטפלת, לפרוק בפניה את כל אשר על ליבך, ולהגיע להחלטה משותפת. כל עצה שאתן כאן תהיה פחות טובה מזו שתוכלנה להגיע אליה יחד.

אני שומעת שגם למטפלת יש צער וקושי, בודאי גם לה יהיה קשה להיפרד, ובודאי היא תישא אותך בליבה. הקשר ביניכם הדדי ואישי מאד. מכיון שעוד אנשים נחשפים לתכתובות באינטרנט והדמויות לעיתים ניתנות לזיהוי, אני ממליצה להפחית בפרטים אישיים, כי את יודעת עליה דברים פרטיים מאד שאולי היא מעדיפה שישארו ביניכן..

כל טוב,

הי רוני,

ראשית- תודה שהגבת.

שנית- משהו קצת מוזר לאזני במשפטים האחרונים שכתבת לי. האמת שניסיתי להפחית בפרטים אייים ככל האפשר, וחשבתי שגם המצלחתי בזאת. למרות זאת- בחרת לכתוב לי את מה שכתבת בסיום דברייך. ולכן:

שלישית- אם תוכלי, וזה אפשרי- אבקש למחוק את הודעתי. או- צנזרי אותה כרצונך.

רביעית- ניסיתי לקבל פעם מענה ממך- במייל, אך סרבת, ובקשת ממני לכתוב את ההודעה בפורום. ועשיתי זאת כעת- בחשש רב ביותר, על אף מצבי החמור, ועל אף הסבל שאני עוברת.
חמישית- כשנאמר כל הנ"ל, אנא ממך, אני נורא לחוצה ממה שכתבת בשורותייך האחרונות- בבקשה מחקי את שאלתי.

לא רוצה לגרום נזק. לא לה, ולא לי.

תודה