בעיה בטיפול

הי מעיין,

את מצליחה למקם את הקושי היטב. לא בכך שקיימים גבולות וסירובים בעולם וביחסים קרובים (שזה דבר בהחלט קשה אבל חלק בלתי נמנע מהחיים) אלא בכך שלך יש בעייה לשאת תסכול, לדחות סיפוקים ולשאת סירוב. המיקום הזה הוא נכון, אמיץ ואולי פרי של כמה שנות טיפול.

אני מאמינה שאנשים שמתקשים לשמוע "לא" הם כאלו שה"לא" בחייהם הופיע מוקדם מדי, בצורה נוקשה וחריפה מדי, ובמינון גבוה מדי יחסית ל"כן". לחילופין, אולי הם לא זכו לקבל "לא" תקיף ובריא, בגלל חולשה של הוריהם וקושי של ההורים לאכזב או לעמוד בכעס של הילד.

כך או כך, המשימה ההתפתחותית בגילך היא לפתח חוסן נפשי שיאפשר לך להשיג מטרות ולהגשים חלומות, גם כאשר בדרך תידרש עמידה בוגרת בתסכול, אכזבה, אי-סיפוק, סירוב, כשלון וגבולות. כל אלו הם בלתי נמנעים, אך בדרך כלל יש בהם הגיון מסויים והם ניתנים לנשיאה.

אפשר בודאי להתווכח עם הגבול, או עם ה"לא", אך רצוי להשתמש בכלים כמו שכנוע, תקיפות, בקשה, ולא בתוקפנות או התפרצות. אמונה בעצמך, ויכולת הרגעה עצמית (למשל, "אדבר על זה מחר כשארגע ולא עכשיו כשכולי רותחת"), מאד מסייעים לכך.

מה אני מציעה? את אומרת שאת חייבת להגיב, ובהחלט את יכולה ומגיע לך להגיב. אין שום סיבה שתצטרכי להתמודד לבד עם הפגיעה והכעס שה"לא" מעורר בך, במיוחד במסגרת טיפולית. העזי ושתפי את המטפלת ברגשותייך. במילים, מותר ורצוי לבטא כל דבר. כדי שלא תרגישי רע עם עצמך אחר כך, נסי לתאר את תחושותייך הכנות בטון רגוע, מבלי להרים את הקול, להתפרץ או לעשות פעולה אימפולסיבית. ספרי למטפלת על הקושי לשלוט בעצמך, וקבלי ממנה עצות כיצד להרגע ולהגיב בצורה נאותה.

אם אתה חשה שכמות ה"לא" שאת מקבלת לבקשותייך היא מופרזת יחסית להיענות המטפלת לצרכייך, חשוב שתפתחי הרגשה זו, ותבדקו יחד אם יש מקום לשינוי בטיפול.

זכרי שאם כל בקשותייך היו נענות בחיוב, סביר שלא היית זוכה להזדמנות לשפר את היכולת החשובה כל כך לשאת תסכול, לדחות סיפוק, לקבל את המציאות ולדבר על מה שכואב.

כל טוב!