איך להתקרב לילד

שלום לך.

באופן כללי, קשה לי להאמין שישנה סיבה אחת ש"בגללה" מישהו מתנהג בצורה מסוימת, או נעשה בעל תכונות אופי כאלו או אחרות. לכן הייתי משתדל לפני הכול לקחת את ההסבר של קרוב המשפחה בערבון מוגבל.

נכון, אולי משהו ברתיעה של הבן מפני קירבה פיזית מגיל מוקדם מעידה על משהו, אבל השאלה היא על מה - האם הרבה ילדים בגיל כזה מתחילים לדרוש עצמאות ונפרדות ומרגישים יותר בנוח כשההורים פחות מחבקים ומנשקים? האם משהו בתכונה הזו אצל הבן הוא ירש ממך? האם באמת כבר אז התפתחה אצלו נטיה ביישנית ומסוגרת יותר (ואם כן, איך נדע למה נוצרה הנטיה? אולי ההתרחקות הפיזית רק מסמנת אותה אבל בעצמה אינה הסיבה)? ייתכן מאד שכל התשובות האלו, או אחרות, נכונות.

ובכיוון אחר: מה שהייתי מציע לך לברר הוא האם משהו בתכונות של הבן מפריע לו, או שזו את בעיקר שמוטרדת. ייתכן שהבן - "תלמיד טוב וחייל טוב והוא ביסודו בחור טוב" - בסך הכול חי די טוב עם עצמו. כדאי אולי בעדינות לברר איתו האם הוא נמצא במצוקה, זקוק לעזרה כלשהי ואכן מצפה לקבל אותה מכם. בכל מקרה כדאי לזכור - וזה קשה לפעמים לאמא של בן בכור צעיר - שהוא כבר אדם מבוגר ועומד ברשות עצמו.

וזה מוביל אותי לעוד מחשבה - ככל שרק היינו רוצים, לא נוכל לקבל החלטות בשביל אחרים, ואין ברירה אלא "לשחרר" אפילו אם אנחנו ההורים.

מקווה שדאגותייך יתבררו בהמשך כמוגזמות מעט, ושאם הבן אכן זקוק לעזרה או הכוונה היא תימצא לו, דרכך, ואולי אפילו עדיף שבכוחות עצמו.

בברכה,