תרופות

שלום בלה.

אני מבין שאת פונה אלינו בשם מישהי אחרת (אולי בתך?). מהסיבה העיקרית הזאת וגם מכיוון שאין פרטים על תחושותיה ולבטיה של הבחורה - מעבר לעובדות היבשות - קשה לי מאד לענות לך.

אם הבחורה עצמה מעוניינת היא תוכל לפנות לכאן או לפורום פסיכיאטריה, ולברר את מה שמטריד אותה.

בברכה,

אכן מדובר בביתי. היא לא תפנה כי החרדה לתרופות נוצרה אצלה עקב קריאה מרובה באינטרנט. היא לא נוגעת במחשב.נציג זאת כשאלה כללית מבלי להתיחס אליה. האם אם אתה מרגיש ההמטפל מקצועי, אך אין לך כימיה איתו. מרגיש כדבריה לא פתוח ולא סומך, מה הטעם להמשיך? מה גם שלא רואים תוצאות.ההחלטה שלה כמובן, אבל אחת הבעיות הקשות שלה היא הקושי להחליט.
האם ניתן להוריד ממנה את החרדה מתרופות? מצבה ללא ספק דורש שילוב של תרופות.
שאלה נוספת- האם זה הגיוני שהמטפלת אוסרת עליה להפגש עם הפסיכולוגית הקודמת ולדבר עם אחייניתה? איפה החופהבסיסי והבחירה שלה כאדם. ..תודה.

שלום שוב, בלה.

אני בהחלט מבין את דאגתך לבתך, ומזדהה עם תחושותייך וחששותייך. אני מבין את רצונך שהיא תבחר לעצמה את מה שייטיב עמה ביותר - טיפול תרופתי, מטפל מקצועי שיצרה איתו גם כימיה טובה, טיפול שמביא תוצאות באופן מהיר (אני אישית, אגב, מתקשה להאמין בטיפולי-בזק שפותרים בעיות באופן מיידי. אופי והרגלים נוצרים לאורך שנים ארוכות ואי אפשר לשנות אותם תוך כמה מפגשים).

אבל שוב, בתך היא כבר אדם מבוגר ועדיף יהיה להשאיר לה את ההתלבטות האם לפנות ולבקש עצה בפורום כזה או אחר, להחליף או לא מטפל, להתחיל בכל זאת גם טיפול תרופתי, וכן הלאה.

ככל שהילדים גדלים הם כבר עומדים יותר ויותר ברשות עצמם (אפילו אם מבחינה כלכלית עדיין אנחנו עוזרים להם). פירושו של דבר הוא שלפעמים הם גם עושים טעויות שאנחנו חושבים שהן מטופשות, או בוחרים בחירות שקשה לנו להבין. למרות הכל אין לנו ברירה אלא לתת להם ללמוד מהנסיון של עצמם ולאפשר להם לאט לאט לפלס את הדרך בכוחות עצמם.

כל טוב,