מצב משפחתי

שלום, אני בן עשרים והתחתנתי לפני כחצי שנה בעקבות הריון לא מתוכנן של חברתי, חיי הנישואים שלנו נהדרים ואני אוהב אותה מאד אבל אני מרגיש כאילו המשפחה שלי לא מקבלת אותה כמו שהייתי רוצה.
אני פונה אליכם בעקבות סיפור שקרה ביום שישי שבעצם עבר את הקו האדום והתפוצץ לכולם בפנים, אולי תוכלו לעזור לי או לתת עצה כיצד עלינו להמשיך הלאה.
קודם כל, ואני חושב שזה מאד חשוב לציין, אני האח הקטן ותמיד רדפה אותי ההרגשה שאני גלגל לא רצוי במשפחה, שהביאו אותי לעולם מתוך חוסר ברירה ולאף אחד כבר לא היה כוח להעניק לי תשומת לב או אהבה, שהיו מטרטרים אותי לנקות אחרי כולם ומאשימים אותי בכל רע שקורה.
למשפחתנו מנהג קבוע של ארוחת יום שישי ובה הוריי מכינים ארוחה וכולם נפגשים, אחי הגדול כבר מזמן לא משתתף בארוחות כי הוא לומד, כי יש לו חברה, כי אלוהים יודע מה הוא אפילו לא צריך תרוץ. אחותי משתתפת כשמתחשק לה.
ביום שישי הזה אשתי לא הרגישה טוב, ולא יכלה ללכת לארוחה ואני החלטתי שבתור בעלה אני צריך להישאר אתה בבית ולדאוג לה. המשפחה שלי לא רק שקיבלו את זה בצורה קשה שהפתיעה אותי, הם צעקו וכעסו, פתאום התפרץ נושא שמעולם לא נרמז אפילו, הם האשימו את אשתי בכך שמרחיקה אותי מהם ואמרו שעם היא לא מרגישה טוב שלא תבוא אבל אני חייב.
זה נגמר כמובן בזה שלא הלכתי, אני נשוי ויש לי אחריות לאשתי שהיא בהריון מתקדם. והם החליטו בעצמם שיבואו למחרת אלינו.
למחרת אשתי עדיין לא הרגישה טוב ואמרה לי, ובכנות, שהיא לא רוצה שהם יבואו כי לא תרגיש בנוח. ושוב כשאמרתי להם הם קיבלו את זה קשה, צעקו עלי, הטיחו בה האשמות והתנהגו בגועליות.
חשוב לציין, שאין שום צדק להאשמות שלהם, אשתי יותר ממני משתדלת לשמור על קשר עם משפחתה ומשפחתי, משכנעת אותי לבוא לבקר את שני המשפחות בכל רגע פנוי שיש לנו ומאד משתדלת ומשקיעה בשביל משפחתי, היא בכתה במשך יום שלם ואמרה שעד כה חשבה והרגישה בתור חלק מהמשפחה ולעולם לא הייתה חושבת שהם שונאים אותה כך.
חשוב לי שיהיה שלום בינה לבין משפחתי וכואב לי שכך הם גרמו לה להרגיש, בסופו של דבר הם באו ביום שבת, אשתי נשברה ואמרה שעדיף לה לא להרגיש בנוח מאשר שהריב המטומטם הזה יימשך, אמי שיש לה אופי לא מתחשב ושתלטני לא הפסיקה לציין בפני אשתי שהיא נראית יותר טוב ממה שהם חשבו, היא באה ביציאות של "כשהייתי בהריון גרנו בקומה שלישית ולא הייתה לי בעיה לרדת במדרגות" (זה בעקבות כך שלאשתי קשה מאד לרדת כרגע במדרגות בגלל כאבי גב מאד חזקים)
אשתי נפגעה מאד, ואני רואה אותה היום משתדלת להתרוצץ ממקום למקום ולא נחה לרגע למרות שהרגשתה רעה מאד, כשאני מנסה להעלות את הנושא היא מתפרצת בדמעות ואומרת שהיא לא מספיק טובה.
ניסיתי לדבר עם הוריי, לא רק אתמול, אלא בשנים האחרונות גם, ולהסביר שאני כבר לא ילד קטן. אתמול ניסיתי להסביר שאני נשוי ויש לי אחריות ואי אפשר שהמצב יהיה כזה, אם הם גרמו לאשתי בהריון לבכות שני לילות ברצף...