לא יודעת אם ניתן להגיע עמוק יותר..

שלום אביבית.

חבל לי לשמוע על הקורות אותך ועל תחושת חוסר האונים שלך, בשלב מוקדם כל כך של חייך. זה באמת עצוב מאד, וקשה שלא להזדהות עם מצוקתך.

בראייה ראשונה את באמת צודקת: האכזבה באמת עמוקה, וחוסר המוצא אכן מוחשי מאד. לא פלא שמצבך הנפשי נעשה ירוד ומדוכדך. אבל במחשבה נוספת, ייתכן שהמשבר שאליו נקלעת יחייב אותך ללמוד גם לחשוב באופן יצירתי על עצמך ועל מה שחשוב לך בחיים ויאפשר לך לקבל החלטה, במקום להיגרר באופן פסיבי אחרי האירועים ולשקוע בייאוש (אני מתאר לעצמי שגם בעלך עובר תקופה קשה, וייתכן ששניכם זקוקים לחשיבה מחודשת ומשותפת ביחס לדברים).

כנראה שאין ברירה אלא לקחת בחשבון את האפשרויות השונות שעומדות בפניכם, כאשר כל כיוון מחזק ערכים אחרים: להיפרד ולמצוא אב עתידי אחר לילדייך, על חשבון הקשר הזוגי עם בעלך הנוכחי; להמשיך את הקשר הזוגי ולהיעזר באפשרויות האחרות הקיימות היום לגידול של ילדים - תרומת זרע או אימוץ.

אביבית, את ובן זוגך ניצבים בפני דילמה שהיא אולי אחת הקשות שיכולות להיות, ונדמה לי שתוכלו שניכם להפיק הרבה מליווי מקצועי בתקופה כל כך קריטית של חייכם. אנא, פני למסגרת מתאימה שבה תוכלי למצוא אדם שילווה אותך ואתכם בתקופה הנוכחית.

בכל מקרה, בשום פנים ואופן אל תיכנעי לייאוש רק בגלל שההחלטות הניצבות בפנייך כל כך קשות - אל תוותרי על חלומותייך ועל רצונך בהגשמה עצמית כאמא, אם זה מה שחשוב לך.

מאחל לך הרבה אומץ לב והצלחה.