לרוני או דניאל

שלום אני,

אני שמחה לראות שהפכת מ״חסרת שם״ ל״אני״ תוך ימים ספורים! השינוי הזה מבטא בעיני תחושה של קיום, נוכחות, אולי אפילו ״לידתו של אני״.

נסי להרהר מה איפשר את השינוי בבחירת הכינוי, והמשיכי במסע זה! הרי כדי שנרגיש ש״אני״ נאהב, צריך קודם כל לחוש ש״אני״ קיים, נראה, ראוי לאהבה.

טוב שאת בטיפול, וטוב שאת מטילה ספק בחוויית הדחייה האוטומטית שאת חשה. הספק הוא חריץ שאפשר לעבור ולעבוד דרכו, עד שתגדל ותתחזק האמונה שאת אהובה ורצויה.

לצערי הפורום לא בנוי לליווי מתמשך, על כן אאחל לך למצוא ולייצב את ה״אני״ שלך, שהוא יפה, נבון וראוי לאהבה. המשיכי לדבר על כל קשייך וספקותייך בטיפול, זו הכתובת הראויה והנכונה. פנייה לפורומים במקביל לטיפול עלולה ״לדלל״ את הטיפול ולפגוע בו. על כן, אזרי אומץ והשתדלי להביא את כל מה שמציק לך לטיפול, עפי הודעותייך את בידיים טובות, ואת בשלה ומלאת מוטיבציה להעזר בו!

ראשית, תודה על המענה, אני מעריכה את ההשקעה שלך, גם בתגובה הזו וגם בתגובה הקודמת שרשמת לי. מאוד ברור לי שהמקום הכי טוב להעלות את מה שכתבתי הוא הטיפול. ואני באמת מנסה, לאט,לאט ובזהירות לעשות זאת. אני אגלה לך שהסיבה שאני רושמת פה, הא כדי להבטיח לעצמי שהתחושות שלי, שהמחשובות שעולות הן בסדר, נורמטיביות ושהיא תוכל באמת לקבל אותן. כמו שרשמתי לך גם בהודעה הקודמת, קיים בי פחד נוראי שהיא תדחה אותי ותנטוש אותי ככה, מרגיש לי כמו נטישה בשדה קרב...ולכן אני מנסה פה לקבל אישור לתחושות שלי ורק אז להביא אותם לשם...
אבל את צודקת, זה חייב לצאת ולהיפטר שם.
תודה לך
אני